יצירות אחרונות
מזל טוב לאילה בכור שלנו ❤ (3 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -23/05/2024 07:35
קָשֶׁה לִצְפִיָּה (3 תגובות)
שמואל כהן /שירים -23/05/2024 03:51
והן גלויות (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -22/05/2024 22:04
בטל בשישים (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -22/05/2024 20:47
רגע קפוא במלחמה (3 תגובות)
שגב ירון /הודעות -22/05/2024 19:23
כֵּיצַד ... (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -22/05/2024 19:17
שירים
שיר 302כן לא פירסמתי את 300, עבר הרבה זמן והנה אני כאן שוב.
השיר נכתב בשעה 1:24 ולכן כך הוא נקרא.
1:24
כשהחמה תפציע, החיוכי יופיע? ובצל העננים, ליבי ירקיע לשחקים. הדמדומים הורסים, את גופי הם משתקים. דמעות משום מקום מופיעות, ללא מעצורים נופלות. היכן היית? כשליבי נדם לרגע קט. היכן היית? כשהמלאך עבר, והנה לו עוד לילה קר. הינך לבדך, דוממה בחושך הרך. חיוך מר, לזכר ימי העבר. לא ניסיתי להעלות זכרונות, אלו רק הרגשות, שמתפרצות, הן מסוגלות להיות הרסניות. וגורלי, אשר רצה להתעטף בגורלך, הפליג לארץ לא נודעת, ושם הילדה שטובעת, את עינייה עוצמת, יודעת. שמחכה לה שם עולם, אולי טוב יותר הפעם. האש והכפור, מתאחדים לאחד. הרגש והכאב, אותה אכזבה. הינך ילדה, חשוכת מרפא האמנם, ילדה שרק רצתה, אהבה. את לבד,, אינך יודעת אף אחד, אף אחד לא רוצה לדעת אותך. השיממון תוקף את האדם, והלב נעצר. זו אני, זה ליבי, התרשיעו אותי בעבור כאבי? תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |