שירים

שירת הירח

אף לירח מגיע מנוחה, אין השבתים ממנו.

למה שנאמר: "לשווא יחפש אחר עצמו

וחודש ימים יאסוף עדי נדמה התגשמותו,

אז שוב יתפרק, יפוזר ויאבד שלמותו."?

 

הוי אתה כלבבי, כמה מחסרונך הזדהיתי!

לו בעת נתיבך קרבת; הושטתי אליך ידי

לנגוע, אזי דרך ברקיך- מאורך פילסתי.  

והרגעתי את פצעיך המרובים ואתה גם שלי.    

 

אז למה הלכת ורחקת? במי תתנחם וינחמני?

אח, רבי דורות השכבת, ומה עם כמוך- אנוכי?

וביודעך בספרי כמיהותיי, לא באת וליטפתני-

כמו עול בלא אם יונקת, הפלא ואבכה על יגוני?

 

אבל את כאבי אשתיק, לא אוסיף לנטלי- מחסורך.

כעת בממלכתך- הלילה אשתפך במה לי דמית:

"לשפרירי שמיים כמו שאר הכוכבים ולדת

אך לעומתם תסתובב סחור-סחור. וכמוני, נבדלת".

 

ויש שיקראו: "הנה בא השמש, יאיר הרקיע!

סורה ירח מפני האור!". מדוע נס, לא דיכא היריעה?

בפעמים מועטות כמעט במלואו, פלש הירח- בטח הפתיע,

בקרבת השמש העז ושוחח, אז השתפן- לא סיים להציע.        

 

אם כך ירח נכבדי, רק שנינו. אנא תגל לי זאת:

למה תכליל ומחמתך תצבע השמיים שחורים?

איני רואה חבלים מלקים, מה אם משפטך תשלים?

ואולי ככלות הכול כי אהבת את שירת הרחמים.

תגובות