סוף ההתחלות

סוף ההתחלות (120)

לידי שוכבת אשת נעורי,

לידי דומם אם בנותיי.

כאילו גם היא כמוני, פוחדת וערה.

עינה פקוחות, בוהות באפלה.

לידי היא שוכבת ועיניה רוטטים.

אין חיוך על שפתיה ופניה קפואים.

לידי שוכבת ,,חיוורת פנים.

ה כמוני חושבת .לאן נעלמו כול השנים?

גם בה הכאב ישן ועמוק.

התקווה מתוכה ,הייאוש רק יחמוק.

יעפיל לגבהים ,שאין ממנו חזרה.

ואין מי שיביא מזור או ישועה.

מביט בה וחושב ,החושבת היא כמוני?

הכאב והסבל ומסכת העוני.

מביט בה שנית ,,לא מרבה לדבר עוד.

המחלוקות המריבות הן .על קוצו של יוד.

חיוורים שוכבים להם ,שני בולי אדם.

ופער תהומי רובץ  בינם.

אנה פנו ...?   אין איש יודע.

האחת שמחה בחלקה ,ואילו השני........ גווע!

כול הזכיות שמורות  @