אמא יש רק אחת או שאין / יעל כרמי גבאי

אמא יש רק אחת או שאין / יעל כרמי גבאי

אנו נפגשות מידי פעם

על אותו ספסל ליד הדשא, בגן.

יש בינינו ניגודים בולטים:

אני גבוהה, היא נמוכה ,

אני בגיל המעבר

(לא עוברת לשום מקום,

נשארת כאן...)

והיא בגיל העמידה

(אינה מרבה לעמוד,

מפעם לפעם משיחה בפני את ליבה

וכל כמה שהיא קטנה

היא הופכת באחת

עיניה מתלחלחות כשהיא מספרת

שגדלה יתומה, בלא אמא.

נישאה בגיל שבע עשרה,

לגבר לא מושלם...

לא ראתה עולם.

עיני שלי מביטות בה בחמלה

לא ידעה לבשל בתחילת החיים

הייתה מחזרת על פתחים

שיתנו לה 'טיפ' קטן,

פעם אחת אמרה לה הדודה של הבעל

- את כל הזמן שואלת...

את לא יודעת ולא תדעי

אמא שלך לא לימדה אותך כלום...

באותו לילה , באין רואה

שילחה אל הכרית את דמעותיה

בכתה גם את עלבונה של האם

שנעלמה לה...

שלוש שעות הגוף רטט

וזעק - א מ א , איפה את????

למה לא לקחת אותי איתך?

העלבון צרב בה,

היא נשבעה,

שהיא תדע לבשל ויהי מה..

דמעות של רוך וגעגוע

שוב עוטפות את האוירה

בספסל שליד הגן,

א מ א    א מ א,

גופה רוטט, כמו אז

ידי מלטפת ידה הצנועה

- למדתי לעשות הכל לבד,

נשבעתי לא לבקש טובות מאף אחד

החיים לימדו אותי

מותר גם לי לנצח!!

הייתי מכינה אורז כל שבוע,

לפעמים היה יוצא קשה,

או כמו דייסה,

הייתי זורקת אותו מהר אל הפח,

כן, הוא תמיד החמיא לה על הארוחה,

תמיד אמר לה תודה.

דקה אחר כך

שום דבר לא מנע בעדו

לשלח בה צרור קללות עסיסיות,

אולי גם דחיפות או מכות מתחת לחגורה

(את זה לא סיפרה..)

כל דמעה שזלגה באיטיות מן העיניים

אי אפשר להפסיד כל הזמן!!!

צריך להתחיל לנצח!!!

נפרדנו בחיוך,

כבר משתוקקת למפגש הבא.

בספסל ליד הגן,

התובנות

צומחות גבוה יותר מהר יותר חזק יותר.

לא צריך לנסוע,

לאולימפיאדה בביגין

מדליית זהב, זה כאן!!!

* * *

נפגש שוב על הספסל ליד הגן

אני ואתם גם...

* * *

כל הזכויות שמורות עפ'י חוק הגנת היוצרים

למי שכתבה

יעל כרמי גבאי

מתוך קובץ פגישות ספסל ליד הגן יעל כרמי גבאי

RIGHTS RESERVED

TO YAEL CARMI GABAY