אמשיך שיש בי משיכה גדולה לכתיבה הפוסטמודרניסטית שלך, כתיבה אמיצה, ללא בהלה מתוך ידיעה שעולם התופעות הוא יריעה אחת גדולה.

אהבתי את הפתיחה הממסגרת את השיר בתוך מציאות של קיץ? של עוני? של "אחרות"?

או אז המעבר מדמות לדמות עד הסיום, שרחוק מהמציאות, המתבונן מעבר לה, אל יסודותיה.

כן עמוס, המשורר/הנביא שביאליק אהב כלכך. משורר גדול, לענ"ד עד היום לא הכי מובן.

האדם אינו עצם העומד מול הטקסט, אלא תנועה ערפילית העוברת דרכו.

הטקסט אינו דבר שהכותב מייצר ומוסר לקורא, אלא מקום שבו התנועה הזאת נעשית לרגע נראית,

מקבלת צורה של מילים, ואז ממשיכה ועוברת גם דרך הקורא, ושם נעשית שוב משהו אחר.

אין כאן אפוא כותב, טקסט וקורא הניצבים זה מול זה, אלא בריאה אחת הנעשית במילה, עוברת דרך האדם, דרך הטקסט ודרך הקורא, ובכל פעם מתגלה בצורה אחרת.

אני קורא טקסט, הטקסט מונח מולי, נפרד ממני ומגופי. תהליכי הקריאה השונים והתגובות השונות שהטקסט מעורר לא הופכים אותו ל-לא נפרד ממני.

השאלות האלה לא ממש מטרידות אותי, כמו שאלות שלאחר המוות או שאלות שעולות משירייך, עליהן כתבתי: אינני מתייחס אליהן רגשית אלא רק אינטלקטואלית.

מבחינתי העולם אינו "אחיד", אינו "זרימה" ובטח אינו איזו רוחניות קוסמית.

אני גוף נפרד.

אגב הגישה שלך זכתה לסדרת טלוויזיה סופר מצליחה בשם: פלוריבוס, בה הרעיון שהעלית הובא לקיצוניות שלו. לא הייתי מוכן לחיות בעולם אותו את מציגה.

שיר מוזר המתנגן באוזן ומהדהד בלב, ונע בין ימי הקיץ וההווה לימי הקיץ והעבר, ומקשר ומגשר בין אנשי ונשות היום ואלה בסיפורי המקרא!

אני מגיבה אל השיר לגמרי ברמה הרגשית/אינטואיטיבית ולא ברמה השכלתנית/אינטלקטואלית. השיר מזמר!

תודה אלפי! 

ביעף את חולפת על פני אפיזודות קצרצרות, דמויות שונות בעונת הקיץ עד לקשת בענן. עד נוח, היונה והתקווה תמיד באופק. ששנה זו תהיה מוצלחת וטובה. 

אלפי יקרה

***********

מן הכל יש בה בשירתך :

להט קיץ בדימויים מופלאים,

גשר לנקודות ציון מתורתנו הקדושה

מחזירים לפרקים נשגבים,

בכתיבה ייחודית ומרתקת ...

מברכת להמשך יום מלאאאאאא בטוב

ושנה מתוקה לאורכה ולרוחבה

ממני עליזה.

מה יפו היכלייך הכתובים

בשמי התכלת עטורי העבים

וכל שיר הוא היכל

מלא רוך מלא טל

להשקות בו עמק כרמים ושדות

לחבק אנשים להיות ולחיות

לימים טובים

אֵי שָׁם בְּסוֹף אֱלוּל

פָּגַשְׁתִּי בְּשָׁאוּל

לוֹמֵד וּמְלַמֵּד

כּוֹתֵב בִּדְיוֹ סַפְלוּל

אֵי שָׁם בְּסוֹף אֱלוּל

פָּגַשְׁתִּי בְּשָׁאוּל

הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן

עָנָו מֵאֵין כְּמוֹתוֹ

נִסְתָּר בְּדֻגְמָתוֹ

אֵי שָׁם סוֹף אֱלוּל

פָּגַשְׁתִּי בְּשָׁאוּל

אֵינוֹ רוֹצֶה לִמְלֹךְ

אֵינוֹ רוֹצֶה לִדְרֹךְ

עֵקֶב לוֹ עֲנָוָה

לַמֶּלֶךְ לְשָׁאוּל

וּמְחַיֵּךְ וְטוֹב לוֹ

מַמָּשׁ בְּסוֹף אֱלוּל