יצירות אחרונות
מילים (0 תגובות)
רונית וקסמן /שירים -22/11/2026 18:06
בבלילה סגולה (0 תגובות)
דן יעקבי /שירים -22/11/2026 16:48
שטיח החיים (4 תגובות)
דן יעקבי /הודעות -22/11/2026 10:39
השקת הרומן ההיסטורי המופלא של יצוק עזוז (11 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:15
מי סופר (6 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:01
טִפּוֹת מְיֻתָּרוֹת שֶׁל עֶצֶב (4 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2026 05:59
עוֹד תִּפְרַח בְּתוֹכְךָ 🌹🌹🌹 (12 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/11/2026 05:34
זיכרונות נצורים להישרדות (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/11/2026 05:25
לכל מוקיריי, שאינם רבים (2 תגובות)
בָּרִי גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /הודעות -22/11/2026 03:12
סיפורים
קירות לבניםכשהייתי עוד ילדה ועיניי לא הורגלו לישיבות ארוכות מול מסך המחשב בשעות הלילה הקטנות, התחלתי לראות חיים שלמים, על גבי קירות לבנים. ישבתי במשך שעות, ניתחתי ותהיתי אלף תהיות, לבי השבור תפס כבר גוון מטושטש,והתעלתי בעייפות מעל גופי הגשמי, ריחפתי בשמי ההבנה הגדולה, והעצב שלי החל להפוך לאנושי מידי בכדי שאתעסק בו. הקיר הלבן תפס את כל הוויתי. ברקע התנגנה לה מנגינה אירית חדשה שקיבלתי מידיד, וכשהצלילים חדרו לאט לאט לתוך נשמתי, הסתכלתי שוב על אותו קיר לבן, ויכולתי להשבע, שהנה הוא, אני רואה אותו. נמצא שם במלוא הדרתו, לבוש בסווטשירט השחור עם הכיתוב האדום וג'ינס בהירים ומשוחררים, כשחיוך ביישני אך בטוח מגשש על פניו. הוא עמד כמו כל נער רגיל בתוספת של אצילות טבעית ששייכת לו, ותקשר איתי בשקט, על מנת שאמי לא תתעורר. הוא היה כל כך יפה, מתוק ושייך לי, עד לרגע שבו הבנתי כמה מר הוא געגועי. באותו רגע, חזרתי גם לצורתי הגשמית, והבנתי שלפי חוקי הלוגיקה הוא דמיון ולא אמיתי. עברו מאז שלוש שנים, ואני מנסה לשחזר את אותה חוויה לפעמים. כמובן שרוב הנסיונות נכשלים, חוץ מפעמים יחידות בהם אני מתקרבת במקצת לדמותו של אהובי הישן, אך לעולם לא כמו באותו לילה לבן. אהובי כצפוי, יותר לא קיים. כלומר הוא כן, אבל בהוויה שונה לגמרי, וניראה שאת אותו ילד תמים בג'ינס בהירים ומשוחררים איבדתי איפשהו בשדות הירוקים שליד אולם התזמורת בו נהגנו לנגן. היום,כשברקע התנגנה לה המנגינה האירית הישנה, הרגשתי לכמה שניות שאני רואה אותו כמעט כמו אז, והחלטתי להפרד לשלום.והקיר? הקיר נשאר בדיוק כמו באותו לילה ,לבן. הוא חייך לעברי חיוך ביישני אך בטוח, וכל יגוני התפרץ כזעקה לעבר הרוח, הייתי שוב במקום נעלה מזה הפיזי שעל פני האדמה, ויכולתי לחוש לרגע את התוכנית הגדולה. שלום, אמרתי בעצב שהורגלתי אליו כבר מזמן, וחייכתי אליו באהבה חיוך של השלמה. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |