שירים

קימה

 
 
 
ובנפול עליו הרגע
בו חשב להשבר
כמו נפקע ענף מגזע
לא אווה יותר.
 
עלעליו שטחו אל ארץ
מתפרקים אל רגבים
שורשיו משכו במרץ
נימיהם ממיי חיים.
 
ויובש בא אל פיו
ועובש בדמיו
דוק אכזב כיסה עיניו
אין דמע אישוניו.
 
ומונח בין רקיע לאבל שכב
ורוחו מתייחד עם זכרו
רצף חייו וכל שאהב
חדרו אז אל אוטם ליבו.
 
וישלח ידו למים
וישיב ענף לעץ
וימטירו אז שמיים
ואור חדש הנץ.
 
 
 
 
 
 
 
והיו והווה ויהיו זכויותיי שלי על שיריי. ענת אגמי.
 
 

תגובות