הבלוג של גלקסיונר - התאונה 2

אני יודע שמי שהצילה אותי מתאונה מחרידה זו אטואטה. היא הייתה האור שנפתח לקראתי מקיר הבטון ובלם את המכונית. חוקרי התאונה היו משוכנעים שנסעתי במהירות של בערך 50 קמ"ש. הם חישבו את זה לפי סימני ההתרסקות. הם גם היו משוכנעים שנרדמתי ולא בלמתי, אבל היום אני יודע שלא הייתה זו סתם תאונה, אלא ניסיון לרצוח אותי. החוצנים הם אלה ששיתקו את המערכות של הרכב וכיוונו אותו כמלכודת מוות לקיר הבטון. אטואטה הייתה של להציל אותי, היא הצליחה לספוג את רוב האנרגיה. ימים מספר אחרי התאונה הבנתי שיש קשר בין השתתפותי בהרפתקה של דניאל, לבין העובדה שחיי בסכנה, בדיוק כפי שהזהיר אותי במיילים שלא פתחתי בשלושת הימים בהם ניתקתי את עצמי מהעולם החיצון לטובת עבודת הדוקטורט שלי.

כל זה סיפרתי לדניאל חברי כשבא לבקרני. הוא הקשיב לי בעיון רב ובדאגה. המשכתי לפרט לפניו את השערותיי לגבי המתרחש וראיתי כיצד הקמטים בין עיניו הולכים ומעמיקים.

"לא ייתכן שאתה באמת מאמין בזה," אמר," הרי זה שטויות, אמונות טפלות." מבטו חמור הסבר נתקע כיתד בליבי.

" נו, בחייך, דניאל, אל תשחק איתי משחקים, תעזור לי להבין! הם רודפים אחריי עכשיו. לולא אטואטה הייתי מת!" דניאל המשיך לבהות בי ולא אמר מילה.

ניסיתי לגשת אליו מכיוון אחר : " דניאל," לחשתי לו,"הדגימות שהבאת לי אז. בדקתי אותן, יש בידי ממצאים מדהימים, פשוט לא יאמן: רצף הד.נ.א..."

דניאל הרים את כתפיו באדישות והתרחק ממיטתי:" אין לי מושג על מה אתה מדבר, לא מסרתי לך שום דבר."

הוא הכחיש! אני שוכב מרוסק, נלחם על חיי, והוא מכחיש, מתנער מכל קשר ואחריות! מעמיד את שפיותי בסכנה? זה כבר היה יותר מדי, תקפתי אותו (טוב, עד כמה שיכולתי במצבי המרתק – תפסתי אותו חזק ביד, ואו, איזו עברה, באמת) והשתוללתי (פה דווקא הפגנתי יצירתיות מדהימה: קיללתי, התפתלתי, זרקתי על האחות שבאה להרגיע אותי איזה ספר). ואז מלאו אותי בתרופות הרגעה (כאילו שהיה חסר בי משככי כאבים), מלאו עלי דו"ח ( אספו בקפידה עדויות מחוקר התאונה, דניאל והאחות המבולבלת) והביאו לי פסיכיאטר מזוקן שהנהן בעייפות ושידר אהדה דרך זגוגיות משקפיים. כעבור ימים מספר ציידו אותי בקביים ושלחו להסתכלות במחלקה הסגורה.

דווקא על הרופא לא כעסתי כלל: אם מישהו היה מפתח לפניי לפני חצי שנה את התיאוריות ששטחתי לפניו בשיחותינו בשעות בין הערביים, הייתי מעניק לו על המקום את התואר המכובד של " פסיכי על כל הראש".