חזרה ליצירות
סיפורים

הבלוג של גלקסיונר - אטואטה, מיזאת אטואטה?

גיטה אסנין | (24/07/2008 20:55) | 173 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
יצאנו לגינה, אני ומיכל, והתיישבנו על הספסל מעץ. הרחק מתחתינו הסתדו עצי הפרדס בשורות וטורים סדורים למלחמתם האחרונה נגד הפולשים חסרי הרחמים: בתים מצועצעים עם הגגות האדומים. באור השמש השוקעת שלחו תיבות מקובעות אלה לשונות אש לכיוון השטחים הירוקים, הפתוחים. 
אהבתי את דקות האלה שבין שעות האור המגלה יותר מדי לשעות האור הקלוש, המתעתע . אהבתי לשבת לצידה של מיכל, להריח את ריחה העדין, לשוחח עימה על הא ועל דא עד שהתמזג העולם לכדי כתם משחיר מסביב לבבואתה הלבנה. לצערי, לרוב לא היה למיכל זמן או חשק לבלות איתי את הזמן הקסום הזה.
"טואטה חייזרית, בת שבט דנאן שהגיעו לכדור הארץ , לאיזור אירלנד עוד בתקופה שהקלטים הקדומים איכלסו את האיזור. הנה, תקרא." מיכל פתחה לפניי ספר 'מיטולוגיה אירית' וציטטה את הקטע על המלך שמצמיחים לו יד חדשה.
"טכנולוגיה חוצנית! אין ספק! וקודם היה כתוב שבני השבט הגיעו לארץ מתוך סופת ענק, או משהו כזה."
"ומתוך סיפורי סבתא אלה את הסקת שאטואטה - ואין לי מושג מיהי! חייזרית. ולמה זה חשוב בכלל?"
מיכל עצרה את נשימתה ולתרות הדמדומים הצלחתי לראות היטב את מבטה הפגוע. בפנים קפואות קמה ממקומה, הפטירה: " רק רציתי לעזור," ורצה לעבר הפתח המואר נבלעת באורות הפלואורוסנט  הקרים.
זמן  רב נשארתי בחוץ, מנסה לנווט את מחשבותיי לאפיק אחר, אך נבלי שרציתי חזרתי כל פעם להרהר על הבלוג שמצאתי.

תגובות

חזרה ליצירות