מי מאתנו לא הרגיש לפחות פעם אחת, שבתום ביקור של דמות זו או אחרת אצלנו, נותרנו, אחרי לכתה, משוללי אנרגיות, מותשים ועל סף דיכאון תהומי...
מעולם לא הבנתי את התופעה הזו, מדוע, אחרי שחברה מסויימת שלי "'קופצת" אלי לביקור, מבקרות אותי מחשבות אובדניות...
בחודש האחרון, חברה זו איננה בעיר, וראו זה פלא, עם כל העצב שהחגים לפעמים משרים עלינו, לצד השמחה כמובן, גיליתי שבמהלך השבועות שהיא איננה כאן, זיכרה אפילו לא חלף בראשי. ולמה בכל זאת נזכרתי? היום התקשרה!!! "אני חוזרת הביתה בטיסה של אחה"צ, אני כבר אעלה אליך לספר לך רשמים"... פתאום הכל חזר אלי, פתאום נזכרתי בכל הפעמים בהן עלתה אלי, ואיך אחרי שירדה לדירתה, כמעט ירדתי גם אני, אבל דרך החלון....
בקיצור, איך קורה שאתם נשארים משוללי אנרגיות? שימו לב לביצוע! מגיע אליכם מישהו או מישהי, שיושבים אצלכם על כוס קפה שלא נגמרת (שהרי אם תגמר הם יצטרכו ללכת), כוס הקפה הזאת תעמוד מולם זמן רב מבלי שיגעו בה, וכל פעם שתעיר/י להם שזה מתקרר יגידו לך "אני אוהבת את זה קר"...וככה נוקפות השעות, ואתם מתפתלים על הכסא באי נוחות, ומקשיבים לטירטורים מסוייטים, כמה קשה להם, מצבם הדחוק, הילדים שעשו צרות, הבת שכעסה, הבן שרק רוצה לקחת את הרכב, אין לי אהבה, אני מיואשת, אני מדוכאת, החזירו לי הוראות קבע ועוד "קראכצן" מהסוג הזה (מקווה שכתבתי את המילה נכון ביידיש, שהרי זו לא באמת שפת אם שלי).
שיא השיאים כאשר בערב ראש השנה, בהיותי מדושנת עונג בחברת בנותי ונכדי האהובים, מתקשרת אלי אותה שכנה-"ידידה" ולפני "חג שמח", או "מה שלומך", ישר שואלת אותי..."נחשי איפה אני?", לתומי עניתי לה "בחו"ל"? (אני הרי יודעת שנסעה לילדים לצפון לחודש... אז מה היא שואלת איפה היא עכשיו?)
"לאאאאאאאאאאאאא", עונה היא לי. "אני אצל הבן, הבת גירשה אותי..." כאן כבר לא יכולתי להתאפק ופעם הראשונה מזה שנים אמרתי לה בכעס: "תגידי, אין לך משהו יותר משמח לספר לי?, ערב חג היום למען ה', תתחילי לפחות באיחול לשנה החדשה!"...
אתם חושבים שהיא נרמזה? לא! היא המשיכה כאילו מילותי עברו ליד האוזן שלה, והמשיכה לטרטר לי איך קרה ולמה עברה לבן ולכלה... רק אחרי שסיימה את המבזק המרנין, אמרה "יאללה ביי שנה טובה" והתנתקה...
וכאן אני חוזרת לתחילת ההגיג. אנשים עם אנרגיות שליליות, שבאים ל"ביקור", גורמים לנו להשאר מותשים נפשית, וזה תהליך מתמשך, לא מבינים בהתחלה מאיפה כל מצב הרוח, מאיפה התשישות הנפשית ולפעמים הפיזית, לא מבינים מדוע אנחנו נוטים לכעסים ולדמעות ומדוע לפעמים אפאטיה קטלנית, מקננת לה בנחת בחדרי הלב. אז תדעו לכם ידידי, הכל בגלל אותם "זוללי אנרגיות"... הם באים אליכם, מוציאים מעל ליבם את כל "השיט", שמים אותו על הלב שלכם, והולכים מרוקנים, נקיים וזכים לביתם...
סיפרתי את זה לחברה שלי שמתעסקת במיסטיקה, והיא יעצה לי בצחוק, להפוך את המטאטא, ולתקוע בין "השערות" שלו סיכה... זו סגולה בדוקה שהאורח ילך מהר.
שכחתי לשאול אותה איזו סיכה, סיכה עם נצנצים או סיכה פשוטה... סיכת ביטחון או אולי דווקא סיכה של תופרות? נו באמת מישהי יכולה לעזור לי? בבקשה!!!!!!!! עיזרו לי... היא חוזרת היוםםםםםםםםם!!!!
|
