שנתיים וחשכת צלמוות

[מחבקת בכאב יחד עם כל העם את משפחות גולדווסר ורגב ]

שנתיים תמימות

חזינו שוב ושוב

בתמונות ההאמרים  המפויחים

באדמת הצפון הספוגה בדמם.

שנתיים תמימות

צפינו במאבק הרעים לנשק,

הצדענו לקרנית שהפכה עולם,

דלתה שביבי מידע

על אהובה שהלך לקרב ולא שב,

 נדרה השיבו הביתה.

שנתיים תמימות

התמלאנו חמלה על הורים שנתנו

היקר להם מכל,ואי ודאות מנת חלקם,

נכמר לבינו על אחים תוהים לגורל אחיהם.

שנתיים תמימות

 ידענו שמתופת כזו לא שבים חיים,

אבל ייחלנו, קווינו שיהא קורטוב של ספק

קמצוץ של אור התקווה,

נענו בין ערפל לקורט של קרן אור,

חלמנו שאולי הכל היה רק חלום רע

שיתפוגג לו באחת,

 למרות שידענו את האמת המרה.

ולאחר שנתיים

במאבק בין כוח החשיבה לצו הלב

הובסנו,כלימה פשטה בנו

זילות המנהיגות, העם ששתק,זילות הצלם...

עם בוא הארונות ידענו כי בוששנו,

כי מלח הארץ נתנו

 נסגר מעגל,נותר הריק

ואלומת אור זעירה כבתה בשני בתים באחת,

ערפל ,יגון וחשכת צלמוות נוגה

כסו היום ליבינו.

 מנוחה נכונה ימצאו באדמת מכורתם

 הזועקת דמם.