האיש החיוור

לכפר שלנו הגיע יום אחד "האיש החיוור" כך קראנו לו, הוא לא ידע את שפתנו ואנו להבנו את דבריו. היו עמו הרבה חפצים מוזרים שלא הכרנו ולא ידענו למה הם משמשים, מפני שלא ידענו את שפתו גם לא שאלנו,

ראש הכפר נתנו לו בקתה בקצה הכפר שהייתה שייכת לפנים לציד אחד שמת, ואף אחד לא בא לגור בבקתה במקומו. הוא הכניס את כל ציודו לבקתה ומידי בוקר יצא ליער לבד עם מכשיריו המוזרים.

הימים חלפו ואנו התרגלנו לנוכחותו בכפר, לשתיקותיו ומסעותיו ביער.

עד שיום אחד יונו, הנכד הצעיר של ראש הכפר, יצא עם האיש החיוור בבוקר ליער, בשובם הקיפו את יונו כל ילדי הכפר, והמבוגרים הציצו מן הבקתות.

יונו סיפר ש"האיש החיוור" כבר יודע כמה מילים בשפתנו והוא חופר בכל מיני מקומות ביער. את האדמה אוסף בצנצנות אחר כך מרטיב אותה במים ושופך אותה לצלחת שטוחה ומשאיר אותה להתייבש בשמש כשהאדמה יבשה הוא שופך עליה מים ירוקים ומסתכל עליה כמה זמן רושם משהו על ניר זורק הכל ומנקה את הצלחת. ככה כל היום.

מאותו נהיה יונו נושא כליו של "האיש החיוור" ואף למד אותו לדבר אייתנו כך שנבין אותו, היו לילות שליד המדורה היה מספר האיש סיפורים מוזרים על עולמות רחוקים ומוזרים, פעם אפילו שר לנו שיר כשהוא מלווה את עצמו בטפיחות ידים על קערת תירס גדולה.

לילה אחד התגנבה קיאה, צעירה נאה מבנות הכפר, אל בקתת ה"איש החיוור"  כשהביט בה משתאה, פשטה את כל בגדיה מלבד הגרביים האדומות, מה שראה האיש החיוור מאוד מצא חן בעיניו וכל הלילה תינו אהבים.

קאיה נשארה לגור עם "האיש החיוור".היא  מאוד אהבה את מבטיו, גופו ומגע ידיו, האיש החיוור התאהב מיום ליום יותר ויותר בקאיה בגופה הרוטט והצעיר, בסיפוריה , בתבשילים הפשוטים ובעיניה הרכות, כך הם חיו כמה שנים.

לילה אחד ששאלה אותו על המקום שממנו בא והוא התחיל מספר לה על כל העולם ההוא ובספרו החלו געגועים עולים ומציפים אותו.עד שבלילה אחד בעוד קאיה ישנה , קם "האיש החיוור" יצא מהבקתה והחל פוסע מחוץ לכפר באחד השבילים המוכרים לו. כשעלתה השמש הבין שתעה בשבילי היער ואינו יודע איפה הוא נמצא. לקראת הצהרים נתקף געגועים לקאיה ובקש לחזור לכפר.

כעבור שלושה ימים מצאו אותו האנשים מהכפר שוכב מתחת לעץ וממלמל "קאיה, קאיה....... " ללא סוף. כעבור יום נוסף מת האיש החיוור ונקבר ליד בקתתו

זאת מספרים זקני הכפר על האיש החיוור.

                             דצמבר 2005