עקודים

זה לא הכלב הנובח
לא החתול אשר בורח
אך משהו איננו כשורה

זה לא השמש היוקדת
ולא האצבע על ההדק
אני שלך עד כלות הנשימה

זה לא הרעש הקודח
ולא הילד הצורח
אך משהו צובט בנשמה

זה לא הקור שבמשמרת
גם לא הבוץ שבמחפורת
כואב לבי על מה שלא קרה

זה לא העין הבוערת
זו לא השן המחוררת
אך משהו מוריד את הדמעה

אולי האור מתעתע
אולי החום המשגע
אבל נדמה לי שדמותך פתאום עברה

עתה עייפתי מהדרך
מאד כואבת גם הברך
בצר שכבתי על האדמה

אני כל כך מתגעגעת
אני זקוקה בך לגעת
אייני זוכרת למה יש פה מדינה

עוד מסביב יהום הסער
עם כל הבכי והצער
ראשי כבר שח מזמן לאדמה

אני חולמת על ירח
בפי טועמת את הריח
רוצה כל כך לשוב לאדמה

אתה ברוח השורקת
אתה בדלת החורקת
אתה אצלי עמוק בנשמה

© כל הזכויות שמורות