צפרירה

גלעד שביט

צפרירה

היה זה יום קיצי באמצע החורף, השמש היה בדרכו לים  וצבע אפילו את העיר בצבעי פסטל רכים, ישבנו בבית קפה קטן המשקיף לים, חיטטנו בזיכרונות משומשים וחדשות חבוטות. רוחה של חברות רבת שנים נסך בנו רוגע והבנה.

 נער ונערה שהיו עסוקים באהבתם צדו את עיני, משועשע לוויתי את נגיעותיהם, מתלבטות ומהססות, קסם ראשוני של אהבה בתולית.

ראיתי את עיני ידידי מביטות בי בחצי חיוך, כשהפטיר לעברי " אם יש משהו שאני מקנא בצעירים, זה באהבה הראשונה, יש בה משהו כל כך מלהיב ושובה, כאילו כל העולם מונח בידך האוחזת ביד אהבתך"

"צפרירה שלי?" שאלתי בתדהמה.

"כן, כן, צפרירה שלך!היא הייתה מקסימה, בעצם היא עדין מקסימה, השנים רק הטיבו איתה, אתה ואני  חברים כבר הרבה שנים ואיש לא ייקח את זה מאיתנו, אבל, במחיצתה של צפרירה אני תמיד חש בהתרגשות קלה ונעימה. היא לא סיפרה לך עלינו?"

"לא, כל השנים האלה אתם מפלרטטים מאחורי גבי?" שאלתי בחיוך פנימי

" נו, תראו החבר הכי טוב שלי עושה עינים לאשתי, לו לפחות היית מתחלק איתי גם בנטל הנישואין" הוספתי.

משה שתק לרגע, ואחר כך החל לספר בהתקף של נוסטלגיה.

זה היה בטיול של הנוער העובד בחופש הגדול של כיתה  ט' טילנו בגליל המערבי, ביום הראשון עלינו מרמי לעבר בית ג'ן ואני התמנתי להיות במאסף, אני לא זוכר בדיוק מתי, אבל צפרירה הצטרפה אלי במאסף וכך טילנו כל היום יחד, היא הייתה מקן קרית חיים, כפי שאתה יודע בודאי, שרק בגרעין הצטרף אלינו לקן נוה שאנן, עיקרו של דבר דיברנו כל הדרך ובעליה הקשה לבית ג'ן אפילו לקחתי ממנה את התרמיל כדי לעזור לה.

בבית ג'ן, שמענו הרצאה מאחד המכובדים על חיי הדרוזים, ואז התחלקנו לקבוצות, שכל אחת הלכה לארוחת ערב ולינה אצל אחת המשפחות במקום, בכוונה או לא, עד היום אני לא יודע,  היינו צפרירה ואני באותה קבוצה, אחרי הארוחה דיברנו עם בני המשפחה , במיוחד עם הצעירים שביניהם, כשפרשנו לישון היה זה בחדר האורחים, ריבוע של כריות להניח עליהם את הראש והרגלים כלפי המרכז כך הסתדרנו לשינה כל 12 הנערים בקבוצה.

פרסתי את שק השינה שלי והגנבתי מבט לעבר צפרירה היא קלטה את מבטי בעינה ופרסה את שק השינה שלה לידי, אחרי התארגנות קצרה כבו האורות, לאט לאט נדמו המלמולים והשתרר שקט.

השינה הייתה ממני והלאה למרות היום המעיף, נכחותה של צפרירה לידי עוררה בי התרגשות, לפי תזוזותיה הבנתי שגם היא לא ישנה , התחלנו לדבר בלחישה ואינני יכול לזכור מי התחיל בשיחה ועל מה הייתה השיחה, אני רק זוכר שלחשנו ולחשנו ולא רציתי שיגמר לעולם.

 כשעיני כבר עמדו להעצם שאלה אותי פתאום צפרירה "תגיד אתה נישקת פעם בחורה?" קפאתי בהפתעה ולא ידעתי מה לענות האם את האמת שזו פעם ראשונה שאני מנהל שיחה אינטימית עם בחורה שלא לדבר על נשיקות.

התלבטתי לשקר ולהעמיד פנים של בעל ניסיון או לספר את האמת

, נבוך עניתי " לא, ואת?"

אחרי שקט קצר לחשה לי" נו..." התרוממתי ונשקתי אותה נשיקה בתולית על שפתיה, כל אברי רעדו ולבי חשב להתפוצץ משמחה, אז שמעתי את צחוקה החרישי " לא ככה מנשקים צריך עם הלשון" הסתובבה לעברי חפנה את ראשי ונשקה לי נשיקה אמיתית עם הלשון.

כל אותו הלילה התנשקנו והתנשקנו עד שנרדמנו ההשכמה הייתה קשה אך האושר רב.

 כל אותו טיול וחופשת הקיץ היינו זוג בילינו את הימים בחוף בן דור והלילות בגן האם, בשבוע האחרון של החופש סיפרה לי צפרירה שהיא נוסעת עם הוריה לשליחות של שנתיים באפריקה, התכתבנו זמן מה, המכתבים פחתו לאט לאט.

"היא חזרה חודשים לפני הגיוס הצטרפה לגרעין ושם פגשה אותך ולי לא היה שום סיכוי"

סיים משה את פרץ הנוסטלגיה ואני חשבתי לעצמי " אני הייתי צריך לחכות שלושה שבועות עד הנשיקה הראשונה."