בחנייה,
עדיף להשיל אותם.
ירדתי מן האוטובוס והצטרפתי אליה.
היא פסעה בזריזות
רגליה נעו בהליכה מהירה,
היה לה שפע מרץ.
לא הבנתי מה קורה אותה.
לפתע, בלא כל אזהרה,
היא פתח פיה, ולא פסקה לספר,
כאילו חיכתה רק לי כדי לבשר...
- חזרתי לבעלי... כלומר לגרוש שלי..
- מה את אומרת?
- כן, התחלנו קצת להתקרב...
- כמה זמן אתם גרושים?
- חמש עשרה שנה!!!
- וואו. אז מה קרה פתאום?
(פתע קם אדם הוא מרגיש הוא לבד
ורוצה להיות עַם... או עִם
בחרו לכם את המינוח המתאים... )
- נו, זה לא פתאום, את יודעת בחגים
הוא תמיד בא להיות עם הילדים
הוא גר לבד, בדירה שכורה.
אני מתחילה להתרגל אליו מחדש..
הוא מאוד בסדר...
השבוע כשבא, היה רעב.
לא הכנתי אוכל.
אם הייתי נשואה לו ווּאוּ ווּאווּ,
חסר שלא היה לו אוכל...
אבל הפעם הוא שאל: 'מה לא הכנת אוכל?'
לא עניתי.
אז הוא הזמין אותי לכריך גדול, עם חמוצים.
באמת יפה מצידו... שילם ולא כעס בכלל.
ככה ישבנו קרובים קרובים ...
באוויר עפו להם גחלים
ולג בעומר הרי כבר עבר...
קשה להתנהל ככה בשני בתים.
עוד לא החלטתי אם אתחתן איתו מחדש...
אני גם לא אומרת לו בינתיים
שיבוא לגור איתנו בחזרה...
שלא יבין שאני מובנת מאליו...
וואלה היה קשה, הילדים (שישה במספר!!!)
(רק על זה הייתה מקבלת ממני פרס ישראל לדורותיו)
חלק כבר לא בבית,
הקטן שלי בן חמש עשרה שנה...
(חישוב מהיר אומר שהם נפרדו בדיוק כשנולד...
זה מה שנקרא 'לא ראה את הנולד'
תרתי משמע...)
אבל עכשיו, כשהבית מתרוקן,
וכמעט כולם לא בקן,
מאוד קשה לי להשאר לבד.
ביחוד בימי שישי.
פעם הייתי הולכת לחברות ,
או רואה טלוויזיה
היום אני שומרת שבת.
וחברוּת? זה לא מה שהיה פעם...
והוא נורא משתדל.
אני מדיימנת אותי ואותו
ככה יושבים אחרי הארוחה,
בונים את האהבה והרגש, בחזרה...
- ומה אומרים הילדים?
- מזל שזה לא גבר זר, זה אבא שלהם...
אז הם מתחילים להתרגל..
האמת? גם אני אצטרך להתרגל.
חמש עשרה שנה עשיתי מה שרציתי,
ועכשיו פתאום להיות בקשר...
אבל הוא נורא בסדר...
- היום אני מתפללת, היא ממשיכה בשטף
הולכת מהר ואני כמעט רצה אחריה
היא מדברת
מהר יותר גבוה יותר וחזק יותר
את הלמות הלב אני שומעת ,
כמאשר כל מילה בסיפור שלה.
- אני קוראת בבקר 'מודָה אני '
תהילים , פרקי שירה.
קצת חוזרת בתשובה
היום אראה אותו,
והאמת - כבר התגעגעתי נורא...
אני יודעת שהוא אוהב אותי,
עכשיו אין לו בחורה...
אז ככה , אני משאירה אותו על 'אש קטנה'
עד שילמד שהשתנתי , היא אומרת .
(אני רואה בפניה את שלהֶבֶת האהבה.
כעת הבנתי על איזה גחלים דיברה...)
- ואחר כך? אני מקשה.
- הכל יסתדר... בעזרת האל
העיקר - שהוא באמת משתדל...
לא שאלתי אם היא תזמין אותי לחתונה,
ומי יחליט על התפריט.
רק איחלתי לה להיות מוכנה נפשית
להקרא שוב 'אשת איש' שנורא משתדל...
