עוד צומחים בגאון

עוד צומחים בגאון

בחודשי החורף הם צומחים, צבעם חלמון ,עים עלים ירוקים,

החמציצים הרכים, מעלים זכרונות נעורים,אותם לא שוכחים.

כמו שטיח, מזמין אותך להתרפק, להתגלגל עליו, ללעוס ולנוח,

הטעם החמצמץ, משחרר את תמונות הילדות מתוך תאי המוח.

עוד צומחים בגאון החמציצים, הם פרושים אצלי בקצה החצר,

אני מחזיק ביד זר פרחים, ניחוח מתוק, טעם חמוץ שלא עובר.

אני לועס את עברי, לימונדה מהשוק ברמלה,הפלאפל של ג'קי,

בית ספר אחווה, הצופים עם המדים, חצי הגורן ומגרש מכבי.

הם צומחים בגאון , מעוררים את הזכרון, את בית ספר התיכון,

החמציצים שבגני,הם בזכרוני המזדקן,בצבע צהוב צבע הלימון.

הם מאירים לי את שביל חיים שטפחתי,עד שהגעתי הלום,

הם השטיח הירוק שחלמתי, במגרשי הכדורגל בצהרי היום.

השנה הכנתי סלט חמציצים, במרקם ססגוני, בצירוף ורדים,

אדומים וורודים,ניחוח לבן של יסמין, כמה עלי זעתר ירוקים.

אספתי מחצרי זיתים שחורים, חופן קטן של זיתים מעוכים,

הם היו מתקתקים,טעמם המיוחד מעדן את סלט החמציצים.

לפתע חשתי ערפול חושים בראשי,החמציצים הזכירו לי נעורים,

את המרירות הזכירו לי הזיתים,איך טעמם התעדן עם השנים.

עוד צומחים בגאון החמציצים, להזכיר לי נשכחות של שנים,

אני מתבשל עם השנים,מתעדן מתרכך, חולם על ילדות ונעורים.