יצירות אחרונות
הרובוטים ואני – העתיד בעיני ההומור (0 תגובות)
ארווין קליין /סיפורים -29/04/2024 00:55
בא לי בלון (0 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/04/2024 21:40
כי אתה רודה בנו (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -28/04/2024 14:39
אוֹהֲבִים אוֹתָךְ / 1 / (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/04/2024 13:46
אין פרפרים מתים (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -28/04/2024 09:39
משייטת כאוניות (1 תגובות)
אסנת אלון /שירים -28/04/2024 03:51
כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (11 תגובות)
שמואל כהן /שירים -28/04/2024 02:53
שירים
תמונות ילדותיתמונות ילדותי תמונות ילדותי , הולכים ונכחדים. וכול המקומות שהיו פשוט נעלמים השכונות נהרסו פשטו לא מזהים כמו אותה שכונת ילדות " שכונת התימנים" שכונה עינה בקצה העיר שכול אחד ידע והכיר שכונת שמחה בכול " מצווה " " חתונה" וגיל מקום שהיווה כור היתוך בלתי רגיל בשכונה גרו ברובם תימנים אך היו בה גם , בולגרים ורומנים שתי משפחות של הונגרים אחד בוכרי ושלושה פולנים השכונה לא היה אור כשירד החושך ליד בסיס צבאי ובית חרושת ליד מאפיה ודודי נחושת ליד המחלבה של השכן " ברקו דושקת " ריחות של יום שישי החילבה והפאצ'ה החמין של מרגולה והמרק של מאשה קציצות מטוגנות וגפילטה פיש של סשה הלחם הלבן , החלה והלחוך של שרה רדיו עוד לא היה , כן גם לא חשמל את השכונה האיר לו רק פנס רחוב קטן לאורו , היו ילדי השכונה נאספים מספרים בדאיות שרים ומספרים סיפורים אם רדת החשכה, פנסי ה – " לוקס" אז נדלקים כאילו אם פתיליה , נפט ושרוול של זכוכית אורם הצהבהב , מטיל צל על החלונות מתחתם מכורבלים הינו וחולמים את כול...החלומות כיום, השכונה.. אינה עוד תחתיה קמה חצר של גרוטאות והאנשים הלכו הילדים הפכו הורים אשר בתוך תוכם , מתגעגעים לאותה שכונה לאותם ריחות ולאותם זמנים תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |