רָאִיתִי בִּירוֹחָם יְלָדִים מְשַׂחֲקִים

רקע: במסגרת השתלמות האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים ביקרנו בירוחם ושוחחנו עם עמרם מצנע ראש המועצה הממונה. בגן המשחקים שבכניסה לבניין המועצה שיחקה חבורת ילדים וילדות במתקן "אומגה". נגשתי ובקשתי להשתתף במשחק. "בבקשה", הייתה התשובה, "אתה אחריו". המתנתי בסבלנות תוך צפייה במשחק. כל מי שירד באומגה העלה אותה חזרה לבא אחריו. התור התנהל בסדר מופתי. איש לא דחף, איש לא צעק. על רקע כל מה שאנו שומעים על הנעשה במוסדות החינוך, על רקע מה שרואות עיניי במתקני שעשועים בערים אחרות (דחיפות, דילוג על תור, שלטון החזקים ועוד – מוּכַּר לכל) אין לי ספק שההתנהגות שאותה חזו עיניי היא תוצאה של חינוך.

אני מקדיש את השיר בהוקרה לעמרם מצנע ולמחנכים בעיירה.

רָאִיתִי בִּירוֹחָם יְלָדִים מְשַׂחֲקִים/ יהושע רוזנברג

רָאִיתִי יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים

הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת יְרוֹחָם  

יְפֵי מַרְאֶה שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב

לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים

וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו

בִּמְאוֹר עֵינַיִם

אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ

אֵין רִיב וְאֵין מָדוֹן

אֵין פֶּרֶץ וְאֵין צְוָחָה.

שָׁמַעְתִּי בִּירוֹחָם קוֹל מְשַׂחֲקִים

רָאִיתִי יְלָדִים מִשְׁתַּעַשְׁעִים

לֵב הָאָדָם לָאָדָם כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים

וַיִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי

יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּי וּלְשׁוֹנִי רִנָּה

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ.

רָאִיתִי בִּירוֹחָם יְלָדִים מְשַׂחֲקִים

בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים

וָאֵדַע כִּי יֵשׁ לַחִנּוּךְ תּוֹחֶלֶת וְתִּקְוָה

וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל.