שירים

מחוה של פעם בחיים /יעל כרמי גבאי

 

 

מחוה של פעם בחיים /יעל כרמי גבאי 21.108

 

פעם אחת בחיים היא הייתה עייפה.

תמה השבת.

בכיור חיכו לה כמו תמיד...

הסירים בערימה גדושה

ולא סרו למרותה...

היא כמעט נחבאה אל הכלים...

למרות גובהה...

הם היו מושפלי מבט, מתביישים משהו

קצת זנוחים, אפילו מלוכלכים,

זבי חוטם וידית...

הם חיכו לה שתלבש את 'סינור סבתא' שלה ותמרק אותם.

(הסבתה מזמן כבר עלתה לגן עדן,

אבל הסינר...היה גדול כזה ומחבק,
שרק איתו אפשר היה לגרש את טרדות השבת ושאריות החמין...)

האמת?

היא חיכתה לננס קטן, שיעשה את העבודה הזו במקומה...

ואז, כמו משום מקום...באצילות לא מוסברת,

הוא הציע לשטוף את הכלים "במקומה".

גמד הוא לא היה...

אבל גם גבר בגופיה, גדל מימדים עם תחתוני בוקסר

שחושפים טפח ומגלים... שניים...

יוכל למלא את העבודה במקומה...

נו, החכמים שביניכם יציעו לקנות מדיח...

יופי... אבל אין!!!

 
זו הייתה מחווה של פעם בחיים .

פעם אחת יותר מדי.

הוא שפך מים, התיז לכל עבר

כל דלת שמתחת לכיור נאנקה וחישבה ללמוד לשחות.

ה'סוד' שהיה אגור בבקבוק זעיר

התיז קצף לכל מקום.
 

המים זרמו כנחל איתן,

לא היה טעם לאמר לו שאין מים בכנרת...

בברז היה... גם על השיש...

גם הרצפה נהנתה מאמבט קצף.

היה חסר רק שההוא עם הגופיה

ששינתה בינתיים את צבעה הלבן

יקפוץ ראש וישחה שם 'חזה' או משהו כזה...
 

בזמן שהוא 'הנדס' את כל המטבח

היא ישבה בסלון ופתרה תשבץ.

הייתה בטוחה שעוד רגע קט הכל יהיה מצוחצח,
 כמו שאף פעם לא היה...

נו, לפי כמות הקצף שהיה שם

ולפי מפל המים זה היה מתבקש...

 
תמה העבודה בשעה טובה...

מוחה עדיין התייגע

למצוא מילה נרדפת ל'באלאגן'

חוסר סדר...בוקה ומבולקה...

כל מילה לא תתאר את מה שחשה כששבה אל המטבח...

בכיור, שטו מים לא צלולים,

חיכו שתבוא סירת הצלה להושיעם...

הסירים, נשמו לרווחה, היו אסירי תודה

כשהחליטה לשוב ולצחצח אותם

ולהשיב להם ימיהם כקדם...

חרש חרש, היא אחזה ב'פומפה'...

עשתה 'משוך בגזר' מספר פעמים..

שיחררה את הסתימה...

אמרה באותה הזדמנות

'שלום ולא להתראות ל'סתום'...

והקצף סער רעש וגעש,

מתיז עליה שאריות ורובד לא מוכר...

על הקרקעית של הכיור

שכבו כפיות נואשות, שטבעו,

ואף אחד לא קם להושיעם...

 
ההוא, עם הגופיה...נכנס להתקלח

(באמבטיה...הוא לא יודע לצלול בקצף...)

ואז שאל בדעה זחוחה -

- נו, איך אני???? עשיתי 'לך' את כל העבודה...

- כן, היא השיבה... וחבל שכך...

כי את העבודה אתה עשית

אבל אני, צריכה כעת להתמודד..

עם הקצף והמפל ועם כל הבלאגן...

או שמא נקרא לזה אנדלרמוסיה...

היא נשמה לרווחה...

נמצאה המילה החסרה...
 

ואז הסתיים בעצם התשבץ...

בשלוש מאוזן הציצה אמרה

שצעקה עצמה באותיות קידוש לבנה,

'לא מדובשך ולא מעוקצך'...

מהחדר כבר עלו נחירות.

חכמים לומדים מן הנסיון

בחושיה הבריאים היא כבר הבינה...

בשבת הבאה

שוב יהיה 'תורה' לשטוף את הכלים...
 
עוד  'עונג מוצאי שבת'...

או שמא... שיר הסירים????

 

 

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי (c)

All rights reserved to

YAEL CARMI GABAY

תגובות