לקט רגעים משכרים

באביב אני לוקטת קולות.

קשובה לקולות האדמה,

לדומיית לילותי הסוערת ,

לעטרת ימותי

ולאמירות שירתי.

באביב אני קשובה למראות.

למראה ארץ זבת חלב

לעניה של אומללי -המכורה

למתגוררים בשוליה

למדממים גורלה,מתבוננת

בגורירים שהמליטה המנומרת

 היונקים את שפעת חלבה,

מביטה בזוג יונים הומיות

 בין בדי הצמרת,

ופוגש  מבטי המחוייך במבט מרוגש,

החובק עלמה ועלם

בשולי שדירת האיזדרכת.

באביב מתבוננת בניחוחות.

 אוגרת לתוכי ריח סער הים באדוות- תום החורף,

שואפת  לקרבי ריח דשא קצור,

נדהמת מול ניחוח- ורדים ואמנון ותמר ,

 יוצקת בי  ריחו הונילי של תינוק שנולד,

 נושמת  ריח התלמים והרגבים בנירי,

מריחה את הצחוק, את ריחות נעורי

 מערה  לתוכי  בשקיקה ריח אהובי.

והולכת שבי אחרי אביבי.

יוצקת תכניו לתוכי,

מקפיאה את הרגע המתפרץ, את האביב המשכר

ומנסה לעצור סופות -קדים של  טרם קיץ.

 23.3.08