שירים

למנף או ל`נפנף ©

 למנף או ל`נפנף    `???????

  ©   יעל כרמי גבאי

15.1.08

הכינו שוב ת`חיוכים

...

המשך ליצירתי: "מבשלת לעצמה ת`חיים

היא הלכה להרצאה

איך למנף את האישיות

לא היא לא מבינה כזו גדולה,

אבל אמרו לה שכדאי

מזה, על ההזמנה היה כתוב גם `כיבוד קל

מה`כפת לה תעביר עוד ערב

ממילא בעלה נרדם ליד הטלויזיה

ואחר כך נוחר.

את הגרביים שזרק בסלון

אפשר לאסוף גם אחרי ההרצאה

שום דבר לא נורא

...

האמת?

בערב הוא אמר לה (בעלה) שהכל שטויות

ובמקום לבזבז ת`זמן היא יכולה
 (במקום זה),

להעמיד עוד שתי מכונות.

אבל היא רצתה לצאת קצת לראות אנשים

היא האמינה שתעשה חיים.

לבשה ת`בגדים החדשים

ענדה ת`עגילים הגדולים, שישימו לב אליה.

ולקחה את התיק הגדול, שנראה כמו שק...

אם יהיה כיבוד טעים היא תביא לו לטעום

מסכינה!

היא בחרה לשבת ראשונה מול השולחן של המרצה

ככה היא בטוח תהנה

וככה אף אחד לא יסתיר לכל הנשים

ת`עגילים החדשים.
 

המרצה הניף ידיים ואמר לנשים שהן צריכות למנף עצמן

לא לסמוך על אף אחד

כאן היא ביקשה רשות לאמר משהו
- אצלנו בבית - היא אמרה  - רק הבעל `מנפנף

זה התפקיד שהיחיד שהוא מוכן לעשות בבית

או על הגג... כי היא לא סובלת ת`עשן

ועכשיו אתה אדוני, אומר שאני, נוסף לכל העבודה

גם `ינפנף  `?????  למה מה?

והוא יהנה מן הספק? ורק יאכל ?????

ויסלח לה כבודו

למה היא צריכה ל`נפנף` על המנגל

כשבעלה מומחה גדול (רק) בזה?

לא מספיק היא `דופקת` את כל השניצלים?

אחר כך מוציאה לכל הכנפיים שהיא שונאת נורא,

את הציפורן הגדולה הארורה.
ואז, טובלת ידיה בשמן ומלטפת כל חתיכה
וכל השמן עם התבלינים מלכלכים לה ת`בגדים!
- ואתה אדוני, עוד רוצה שאני `ינפנף`...
איזה מזל שבעלי לא פה

היה `מבסוט` לשמוע

שיש עוד משהו שהוא יכול להיפטר ממנו.

כל הנשים הביטו בה, בחמלה עד שהתביישה נורא

היא פנתה לפינת הכיבוד ועשתה לה קפה
ובינתיים, לב רחב לה... שאלה בצעקה

- מי רוצה קפה? אם כבר אני עושה...על הדרך, גם לכם אני `יעשה`...

אף אחת לא ענתה.

המרצה חייך וחיכה בסבלנות עד שהגברת עם העגילים
והתסביכים ,תסיים את האירוח ותשוב למקומה.

היא סיימה , פינתה מהשולחן של המרצה את הניירות

ושמה שם ת`קפה..

העגילים התנדנדו לה בהתרגשות,

וואלה `עושים ת`עבודה, כולם שמים לב אליה.
כמה היא יפה מסכינה!

שתתה את הקפה והתענגה על כל `שלוק

וחשבה לעצמה

וואללה, טוב שבאתי, פעם ראשונה אני במרכז הבמה

המרצה שוב חייך, הפעם במבוכה

והשיב ניירותיו...אל השולחן
שבו להזכירכם היה מונח 'הקפה הקטן'...

- הגדולה שלכם הנשים, זה להאמין.

מי שמאמינה יכולה!

- רגע אדוני הפרופסור,

היא אמרה, זו עם העגילים

- איך אני `יאמין` לו ? הנה קח דוגמה

אמר לי `בואי נעשה מטבח חדש . הסכמתי.

הוציא את כל החסכונות שלי ועכשיו... יש לי מטבח חדש

אין לי חסכונות.

כל יום הוא עומד כמו שוטר עם עיני נץ

לראות מה בישלתי - במטבח החדש?

אז איך אתה אומר שנאמין לו ?????

המרצה הסמיק, אך המשיך

כמו לא שם לב שהיא קיימת.

אפילו העגילים הגדולים לא עשו עליו כבר רושם

מסכינה!

ואז הוא אמר:  -הכל עניין של אמונה

עוד הוא מדבר

ולשונה של זו עם העגילים, לו עונה:

- למה רק אמונה?

הנה למשל אני עובדת ב`ויצו

אמונה` סגרו אצלנו ת`סניף...

בשביל להגיע עד אליהם אני צריכה שני אוטובוסים.

הנשים צחקו . המרצה.. גם

וואלה, היא די מצליחה, חשבה, הולך לה

חבל שבעלה לא פה שיראה, איזה אישה מוכשרת יש לו.

המרצה המשיך  - יצא המרצע מן השק`,

אז זו עם העגילים, לא נשארת חייבת

- למה אתה אומר שק? זה תיק חדש...  שלושים שקל שילמתי עליו

כולכם אותו דבר. אתה בדיוק כמו בעלי

ההוא ראה ת`תיק ואמר... "חבל"..

סבלנותו של המרצה כבר פקעה

הוא הניף את זרועותיו

והופס.. הקפה נשפך על הניירת

והגברת... בלשונה מצקצקת

- אל תדאג... אדוני,

אחרי ההרצאה, אני הולכת ל`העמיד מכונה

אני `יכבס לך את כל הדפים

ממילא, ההרצאה שלך משעממת נורא.

ולעצמה חשבה

- ואלה, בעלה צדק... הכל שטויות.

רק חבל, בגללו לא הספיקה לקחת בתיק החדש

כמה עוגיות
 
 
 

* * *

כל הזכויות שמורות

© ל - יעלכרמיגבאי

ALL

RIGHTS RESERVED

TO YAEL CARMI GABAY

תגובות