שירים

מבט

 

במדבריות- העצב של חיי

 הייתי לולין.

 הילכתי מעדנות על חבל דק

מחוברת לחוט הטבור שנגוז,

 מביטה מטה

 אל קהל נרגש

 שלא יוכל אחוז בי

 או האט נפילתי.

 בנעלי הריקוד לעיתים

 אחזה האימה וחבלי כאב

ואפילו סלעי המדבר לא יכלו להם,

ושבתי וקמתי

ומשכתי צעוד,

ומשקפי הורודות ראו את להט החמה

ורוחות הקדים, ומסכו בעדם

 באור זוהר

 ואפשרו להלך בנתיבי העלום

 ומבטי נחוש נכוחה.
25.2.08

תגובות