שירים

ואנחנו? בובות.

בובות.
 
כולנו בובות על חוט של אלוהים.
משחקים בתאטרון ענק,
של מציאות,
של החיים.
וכעת, אם נפרמו החוטים,
בתפאורה הכי גדולה.
נבלע בין ההמון
של סתמיות ושיגרה.
 
כולנו בובות על חוט של החברה,
מוכתבים לחוקים שנחקקו מעצמם.
לחוטים שתוכנתו לכוון
לכיוון הכי נכון.
הכי קל
הכי מושלם.
 
בובות על חוט אנחנו,
ולא עוד משהו אחר.
לא גוף,
לא נשמה,
נפש שבקושי - זוכרת לדבר.
 
בובות שכחו הרגשות
קרים ומשקרים.
החיוכים והשמחה
מותאמת לבובה.
לחוטים.
 
 
וללא חוטים-
בובות.
איבדו את עצם קיומן.
לא נעות,
לא חיות.
לא מחפשות אחר אושרן.
רק
בובות.
מקובעות על פרצוף.
 
על מיקום
די ידוע,
על דמות ללא גוף.

תגובות