פרחים

פרחים

 פרחים שרים לי שירת הלב.

 אמנון ותמר מזמרים לי שירת-רעות,

 ריח יסמינים וורדים אודמים

 מפייסים דעתי,

 מכמירים בי תוגת אהבה.

ישנם המשמשים למזור

 כמרווה וכזוטא לבנה

 ועליהם אומר הלל.

בפוגשי את נר הלילה

 מסמן שקיעה מרנינה באדוות גלים

 הנושקות אלי ואל קו החוף,

 אשקע בזכרונות...

 פרח לב הזהב פתח צוהר לעולם אגדתי בו הילכתי,

יש   השולטים בממלכות אבירים

כחבצלת בסמל הסקוטי,

ובגאווה נשאת היא על דגלי מתקופת הצופים.

חשה חמלת עליה המוורידים

 של הרקפת המסמלת את חברי הביישניים.

פרחי המופיעים תדיר בחלומותי

 מפזרים זרים של חברות נאמנה בימותי

 של חיזור קליל מדיף ניחוח אחר,בשום...

 ואלה המבושמים כשושן הצחור נשאים בגאון בעטרת לובנם

 קושרים עטרת תום וטוהר למצחם,

 אך למה זה ישתנו באחת סדרי עולם

 וזר פרחים  עטור  בשחור

 יונח על תלולית הנער התם

 בעצם יומו ערב ולא תם?!