היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה למצב הזה .
כל עולמה התהפך, היא חשה סחרחורת ובחילות, מנסה לקלוט את הסיטואציה שבה היא נמצאת .
ריקי ניסתה לשחרר את חגורת הבטיחות, אך לשווא, החגורה תקועה.
פתאום נזכרה בסכין יפנית, המונחת בתא הכפפות ולמרבה המזל, התא נפתח והסכין הייתה במקומה.
היא שלפה את הסכין החוצה, אבל זו נשמטה על תקרת המכונית.
ריקי מששה בידה ותרה אחר הסכין בקצות אצבעותיה, עד שהצליחה לאחוז בה.
בזהירות רבה, חתכה את החגורה והשתחררה .
היא לקחה נשימה ארוכה, עדיין לא הבינה מה קורה. דלת המכונית לא נפתחה ובקושי בקושי, במסע של כאב, הצליחה ריקי לצאת מהרכב דרך החלון שהיה פתוח.
רק כשזחלה ריקי החוצה, ראתה את מכוניתה הפוכה ומעוכה כמעט לגמרי.
ריקי הבינה, איזה מזל היה לה, "ממש נס משמיים" מלמלה.
שוב הניעה את כל אבריה כדי לוודא שהכל מתפקד ושוב הביטה במכונית ולא האמינה ,כיצד היא יצאה משם בחיים .
מנסה לשחזר לעצמה מה קרה? אך הכל נמחק מזיכרונה.
"איך אני יוצאת מכאן? " שאלה את עצמה והבחינה בבחור המביט בה מלמעלה .
"את בסדר?" הוא קרה לעברה.
היה לה קשה לענות לו . עדיין כל כך נרגשת מהמקרה וקולה נשנק.
אורי, מיהר לרדת אליה . בדק לה את הדופק ודובב אותה לדבר, כדי לדעת אם היא בהכרה.
"אני בסדר , בסדר." לחשה
שהבחין שהיא בהכרה , ניסה לעזור לה לקום, אך ללא הצלחה.
כל גופה כאב, חבורות קלות היו על מצחה וידיה. רגליה בגדו בה והיא נצמדה לקרקע.
אורי התקשר למד"א וסיפר להם על התאונה .
"רכב פיגו' לבן , נפל לתוך אתר בניה ברחוב הרצל . הנהגת בהכרה, היא יצאה מהמכונית אך לא מצליחה לקום."
הוא חזר ושאל אותה איך ארעה התאונה? אך היא לא ידעה להסביר את מה שקרה.
הוא הרטיב את פניה ונתן לה לשתות מבקבוק מים שהיה לו בתיק . אנשי מד"א הגיעו וחילצו אותה מאתר הבניה בעזרת מנוף.
המשטרה ניסתה שוב ושוב להבין איך הכל קרה ותוך כדי חקירה נזכרה ריקי ,שהיא בדיוק התכוונה להחנות את מכוניתה, ליד המדרכה שבסמוך לאתר הבניה, פתאום מכונית פגעה בה מאחור והעיפה אותה היישר למחסום של האתר ומשם צנחה לבור הגדול.
"זו הייתה תאונת פגע וברח" כך סיכמה ריקי, מרוצה מעצמה על שסוף סוף נזכרה.
אורי התלווה אליהם לבית החולים וריקי בקשה ממנו להודיע להוריה.
הוא לא עזב את מיטתה לרגע. המתין שיעשו לה את הבדיקות ועד לקבלת התוצאות, שלמרבה הפלא עברו בהצלחה. גם הצילומים העידו על כך שריקי יצאה ללא שבר או פגע, מלבד מכות יבשות וחבורות קלות.
אורי וריקי לאט לאט התיידדו והחליפו ביניהם מספרי טלפונים . הוא הבטיח שיגיע בבוקר לראות בשלומה. השאיר אותה עם הוריה ונפרד בלילה טוב .
היא הייתה חייבת להשאר בבית החולים לפחות לילה אחד, לצורך מעקב .
למחרת בבוקר כשפקחה את עיניה שוב נזכרה בכל מה שקרה ונראתה עצובה .
אורי הופיע והבחין במצב רוחה העגום.
"מה שלומך יפה ?" שאל בחום.
היא הביטה בו בחיוך ואמרה:
" לא יודעת, אני כל הזמן מנסה לשחזר את התאונה . איך פגעו בי ככה, השאירו אותי זרוקה בבור הזה וברחו."
"אל תחשבי על זה." אמר אורי, "העיקר שהכל עבר בשלום." הוסיף.
"היה לי נס עוד יותר גדול כשאתה הופעת. לא עזבת אותי לרגע. מה הייתי עושה בלעדיך?" הוא ליטף את שערה ואמר:
"בואי, תתארגני הרופא כבר הכין את מכתב השחרור. גם אמא שלך כבר הגיע לקחת אותך."
ריקי התארגנה וביקשה מאורי שהתלווה אליהם לביתם, אך אורי התנצל ואמר שיש לו איזה סידור דחוף לעשות לפני זה .
הוא נפרד מהן לשלום והחל לנסוע .
אורי עצר את מכוניתו ליד תחנת המשטרה.
©
