חזרה ליצירות
סיפורים

סיפורים בהזמנה אישית של איריס, הפחדים העמוקים ביותר שלנו

גיטה אסנין | (02/02/2008 20:35) | 68 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 היא פקחה את עיניה, תוהה היכן היא נמצאת ואיך בדיוק היא הגיעה לשפת המצוק כשצעד נוסף היה מביא אותה להתרסק למרגלותיו. היא נעה בעצבנות, אבן קטנה התנתקה מהסלע והחלה את מסעה מטה, לתוך התהום. שמרית עקבה אחריה בבעתה וחשה את הבחילה מבעבעת בבטן המכווצת. היא הייתה בטוחה שדופק ליבה ההולם נשמע למרחקים, מהדהד מעל המדבר השומם, ההדור. עוד רגע ותדאה מטה, היא חשה שהפיתוי חזק מדי, ש...
באותו רגע ממש עטפוה ידיו ומשכוה אל הישורת המרוחקת כמטר וחצי ממקום הסכנה. רגליה כשלו והיא צנחה בוכיה למרגלותיו, חיבקה בחוזקה את רגליו והקיאה.
"מרגישה יותר טוב?" שמעה את עומר שואל בדאגה ולא יכלה לענות: הכרתה התערפלה גופה רפס כליל, והיא נבלע לתוך החשיכה.
"מה קורה לה?" תהתה עינת ושלפה בקבוק מים להתיז על פניה הלבנות כסיד של שמרית.
"זה הילד הזה," לחש עומר והצביע על ילד שעמד עם הגב אליהם ועקב, ללא ניע אחר יעלים שלכחו דשא במרחק מה מהם."יש לו יכולת לגרום לפחדים הכי כמוסים שלך להופיע. ולשמרית, כידוע, יש פחד גבהים!"
"נו באמת," צחקה עינת והביטה משועשעת בילד. הם מצאו אותו מטייל לבדו במדבר, ממש למרגלות מצפה רמון, והחליטו להביאו למרכז המבקרים, בתקווה ששם יסייעו לו למצוא את הוריו. "נראה לי שהוא אוטיסט, או משהו כזה, בטח יצא ללא ידיעת ההורים, ובשיטוטיו הגיע רחוק מדי!"
הילד הסתובב והביט בעינת. הוא נעץ בה את עיניו והיא החלה לרעוד. עומר נדרך, מצפה לגרוע מכל: אולי נחשים או חיות טרף, לך תדע מהם פחדיה הכמוסים ביותר של עינת.
ועינת המשיכה לרעוד וככל שרעדה יותר כך התגבר גשם הבננות! הן נפלו מהשמים ירוקות ובשלות קטנות וגדולות, חלקן יפות ומפתות , חלקן שחורות ורקובות. מאות, אלפי בננות הופיעו משום מקום ונערמו בערימה סביב עינת. בעיניים עגולות ופה מעוות היא צרחה: "אני שונאת בננות!"
 

תגובות

חזרה ליצירות