זהירות, תאונת... עבודה/ © יעל כרמי גבאי

15.1.08

בסגנון מר מתוק...מותר לבכות או לשחוק..

* * *

עמדנו בתחנת האוטובוס, כרגיל...

לפני, גם כרגיל...עמדה ספק ילדה ספק אישה,

גדולת מימדים, מכל הכיוונים..

היא עברה את גובהי...(מטר שבעים ושלושה)

לגבי רוחבה...

נו, יכולתי לרוץ מסביבה סיבוב שלם ולא להגיע למטרה...

אך מה זה משנה, האוטובוס הגיע..

ובכן היא אחזה בפלאפון, חדש דור מס' 3

ודיברה ללא הפסק

חטפתי כאב ראש...

- את זוכרת היא שאלה את השפורפרת שבידה

נשענת קמעה(?) על הגדר הקלה

שביני לבינה...

וכל העומדים באוטובובס, לא יכולים היו שלא לשמוע...

- את זוכרת שנסעתי אלייך אותו יום, דרך כביש בגין?

אז- 'שמעי מה קרה...

נסעתי על 110 ותפס אותי שוטר..

זה המון נקודות,

אז, אבא שלי לקח ת'נקודות לעצמו....

כי אם לא , אני נהגת חדשה והיו פוסלים לי ת'רשיון...

ואבא שלי אמר, שאין לו חשק לשלם שוב,

על שיעורי נהיגה...

אמרה הפרה הגדולה,

- את הקנס אמרתי לו שאני אשלם...

נו, מסכן, הוא באמת לא אשם...

פרטתי תוכנית חסכון,

כן, אבא שלי חסך לי... אין ברירה...

אני צריכה לשאת בתוצאות של המהירות שלי...

אחרת לא הייתי לומדת לקח והייתי שועטת

(ככה בדיוק אמרה...רשמתי כל מילה)...

שוב בכבישים כמו מטורפת....

(כמו? שאלתי עצמי בענווה..למה לא בדיוק...

גברתי, הדובה הגדולה...

לאן את טסה, אפילו על הירח,לא יקבלו תושבת כמוך,

את עוד תפילי בדרך כמה כוכבי לכת,

ויהיה אסון לכדור הארץ ולמדינה...)

ובעצם, אולי בכלל אני לא אשלם...

כי דוד שלי אמר

אמר שאם , בעזרת השם...

התצלום של המשטרה מטושטש,

ואת יודעת מה הקטע?

עכשיו אמא שלי כועסת עלי נורא..

את מכירה את אחותי הקטנה?

היא שואלת וגם עונה לעצמה...

היא רק בת 4 אבל היא מלשינה גדולה...

אותה הם אוהבים נורא...

ועלי... הם כועסים

היא הלשינה לאמא ,

את מה ששמעה,

כשתגדל ,

אני חושבת שהיא תהיה 'פוסטמה' גדולה...

{כמוך? כמעט ולא התאפקתי לשאול}

וביני לביני,כמו תמיד במצבים שכאלה,

אני בוטחת רק בעצמי...

תהיתי או בעצם... ניחשתי... מי משלם לה על השיחה,

בטח אבא'שלה...

וכמובן, זה גורם למתח גדול בין ההורים,

כי אמא'שלה... עכשיו כועסת נורא...

וכמובן, כמו תמיד בבית הזה..

כולם יאשימו בסוף את הילדה הקטנה...

בת הארבע,

שמשום מה יש לי תחושה ששם,

היא הכי חכמה

למרות שאחותה הגדולה...

חושבת ההיפך...

חששתי כמו בהתחלה על הגב, או הברך,

שהרי, אין לה צורך במרפקים,

וכשהיא נחתה ונפלטה,

ללא כסא מפלט מן האוטובוס,

התפללתי בכוונה גדולה..

והצטערתי 'נורא',

שאבא שלי נפטר ושהוא לא היה במשטרה.....

אחרת ההיא כבר הייתה 'יושבת'

ולא מסכנת כך,

את כל כדור הארץ ו... אישתו....

אז...

איפה המשטרה?

תמיד כשצריכים אותה...

היא לא בסביבה...

כל הכעסים והתהיות שלי, כמובן,

וכל הזכויות שמורות

ואני מאוד מקווה ש - עוררתי מישהו למחשבה וחסכתי עוד תאונה...

תודה

RIGHTS RESERVED

TO YAEL CARMI GABAY