כלניות

שושנה דמארי
הערב בא, שקיעה בהר יוקדת
אני חולמת ורואות עיני:
הגייאה נערה קטנה יורדת
ובאש כלניות לוהט הגיא.

את הפרחים לצרור היא תלקט לה
ובשבילים המתכסים בטל
אל אמא היא נחפזת וקוראת לה:
הביטי מה הבאתי לך בסל!

כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות,
כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה
אבל תמיד כלניות תפרחנה.
סופות לרוב תהומנה ותסערנה
אך מחדש כלניות תבערנה.
כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות.

שנים עוברות, שוב השקיעה יוקדת.
הנערה גדלה, יפתה בלי די.
היא אל הגיא עם בחיר ליבה יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא.

מושיט אליה בחיר-ליבה ידיים
והיא צוחקת וטלולה מטל
אליו לוחשת בין הנשיקותיים:
הבט נא מה אספתי פה בסל!


כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות,
כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
שבועות האהבה הוי תשכחנה,
אבל תמיד כלניות תפרחנה.
כי השבועות כלות כמו עשן הן,
אך הכלניות תמיד אותן הן.
כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות.

שנים עברו, שקיעה בהר יוקדת.
הנערה כבר סבתא, ידידי.
הנה כבר נכדתה לגן יורדת
ושוב כלניות פורחות בגיא.

וכשקוראת הנערה אליה:
"הביטי סבתא מה הבאתי לך,"
מצחוק ודמע זוהרות עיניה
והיא זוכרת שיר מזמור נשכח:


כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות,
כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
כן, הדורות באים חולפים בלי גמר
אך לכל דור יש כלנית וזמר.
אשרי האיש אם בין סופות ורעם
פרחה הכלנית לו, לו רק פעם.

כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות.