160 מיקרי מוות חריגים בשנה

לפי נתוני משרד הבריאות, ב-2006 דיווח בית החולים על 160 מקרי תמותה חריגים (בעיקר מוות בניתוח או זמן קצר אחריו, מוות פתאומי לא צפוי ומוות בסמוך לאשפוז) ו-350 אירועים רפואיים חריגים - שפירושם פגיעה או חשש לפגיעה בחולה בשל סיבוך, תקלה או כשל בטיפול הרפואי.  

אורנה הייתה אישה מיוחדת. שמה את עצמה תמיד ראשונה ושם לחצה קדימה עוד קצת. קצינה מצטיינת בצבא. דוקטורט ברפואה בהצטיינות. סטאז' בכירורגיה, התמחות, נישואים, ילדים, גירושים... עברה את האינתיפאדה השניה בחדרי המיון והטראומה של בית חולים ראשי במרכז הארץ. אינספור שברי אדם מרוטשים על מיטת הניתוחים. לאיטה עשתה לה מעמד ושם. הפכה להיות ידועה כקרת רוח, מאבחנת מעולה, מנתחת מדויקת וזריזה שאצבעותיה הקטנות איפשרו לה ללהטט בקרבי חולים בזמן ניתוחים מסובכים. 

צברה , לה את האהבות הרגילות. כמו כל אישה. תמימות של נעורים. משבר 40 וכל מה שצריך וכדאי לצבור באמצע. מעט מאוד סיקרן אותה בתחום שבינו לבינה ואת המעט הזה דאגה להשביע. אהבה אחת מיותרת, חווית הנבגדת. חיים של אישה בוגרת. 

רומן אחד טילטל אותה יותר מכל. אחרי יומיים התאהבה אנושות. הפסיקה לאכול. הפסיקה לישון. עזבה את הילדים בתשע מידי ערב ורצה לזרועות אהובה הטרי. אחרי שבועיים שאלה אותו אם הוא אוהב אותה. התאכזבה כששמעה את האמת אך לא רצתה ללכת. אחרי עוד יומיים הוא זרק אותה. ניסתה לחזור. שלחה אס אם אסים נואשים ומתגעגעים. הקור מהצד השני דירדר אותה לשפל. חלתה. איבדה את שמחת החיים. האהבה הנכזבת הפכה לגעגוע מטורף. וזה נמג לאיטו לתסכול שעל מצע הקרקע של חוסר שינה ומזון גדל וצמח לאיבה תהומית. בדרך הביתה מהתורנויות היא עברה מתחת לביתו. חיפשה אותו כל יום באינטרנט. עקבה אחר מכוניתו בימי שישי בבוקר. מבולבלת הייתה ושונאת , אך יחד עם זאת היתה מטילה את עצמה שוב לשקט שבזרועותיו החסונות לו אך ורק מצמץ לעומתה. 

דני התעורר יום אחד אחר הצהריים עם כאבי תופת בשיפולי הבטן התחתונה. התקשר לביתו הגדולה. היא חשה אליו. מזועזעת ממצבו נטלה אותו לחדר המיון בבית החולים הקרוב. שם קבעו לו ניתוח תוספתן מיידי. החישו אותו בוער מחום לחדר הניתוחים. בעודו שוקע משותק לתרדמת הניתוח הספיק לראות אותה, נכנסת מושיטה ידיים לאחות שעטתה לה זוג כפפות.  

היא, עיניה עמומות, ראתה את הגוף האהוב, זכרה את השעות המעטות בהן ניצמדה אליו בלהט. לרגע קט שכח הכאב. אפילו חיוך קטן ריצד על זווית פיה, מדגיש את החריצים על פניה היפות שראו יותר מידי ממה שבת אדם לא אמורה לראות בכלל. 

אורנה עברה די בקלות את וועדת ה-M&M ואת התחקיר הפנימי של הוועדה שמונתה בבית החולים כמקובל במקרי המוות החריגים.