לשוב

14.9.7

מרעום התזמורת מגולל אותי

לחזור לשם

באיטיות של מצבים דרמטיים מנשוא

כשהשקט רץ ברחובות ומיילל כחיה פצועה,

להתרומם מהרצפה, שיער פרוע, הלום לכלוך

אבקת אדמה לבנה, רטובה, דבוקה לברכיים בג'ינס

שמזכיר את הג'ינס הראשון של ילד רחוב.

הצלילים שולחים ידיים ארוכות

מלטפים את הפנים המטונפות שלי

מתגברים לתוך המחשבות שלי

ומכריחים אותי.

הטרומבון מחייך אליי

הסקסופון מחבק את מותניי ופושט את בגדיי

הכינור מגלה את גופי

החליל מנגב את עורי הנקי, החיוור

הבריטון מלביש אותי בבגדיי הטובים

החצוצרות מכריזות על שובי

אני אודיסאוס בברכיים משופשפות.