הבלוג של גלקסיונר - למה לא הצלחנו לעשות ילד

למה לא הצלחנו לעשות ילד

הזמן עובר ואני מנסה להתרגל לרעיון שאטואטה יצאה מחיי. מכרתי את פיתוח תרגומון צבע-ריח, ריח-צבע לחברת "האחווה הגלקטית" ששמה לה למטרה לטשטש את הבדלי התרבויות תוך התגברות באמצעות הטכנולוגיה על מוגבלויות המאפיינות בני כוכבי הלכת השונים. חברה פלצנית, שכל עובדיה עוטים מין יריעת בד לבנה , כדי שה"בגד" יתאים לכל צורת גוף שהיא. הסדין הזה גרם לי לאחר לפגישה חשובה במשרדי החברה, שם הייתי צריך לסכם עם סוללת עורכי דין גלקטיים את פרטי המכירה.

 כחצי שעה ביליתי מול המראה, מנסה כריכות מסוגים שונים! בהתחלה התעטפתי בסדין הענק למידותיי, אבל הוא היה ארוך מדי, כמובן. ניסיתי את שיטת היוונים הקדומים, אך השערות השחורות שהסתלסלו על חזי החיוור נראו דוחות במיוחד. אפילו ניסיתי לפרוש את הבד כאוהל מעל ראשי, בסגנון רוח רפאים. כמובן שלא ראיתי דבר ולעשות חרכי ראיה לא העזתי. גלשתי ברשת למאגרי מידע ובקשתי תמונות של מעצבים ללבישת הפלא האינטרגלקטי הזה ופתאום הופיעה תמונה של בן אדם שפיסות בד לבנות כרוכות על כל גופו, כולל הראש, רק חריץ צר הושאר במבנה הארכיטקטוני המסובך לטובת חוש הראיה. חשבתי לעצמי איך יגיבו עורכי הדין המכובדים כשאכנס, מתנדנד מצד אל צד, אל החדר ואשאר לעמוד מולם כל זמן הדיונים. מצד שני ההליכה המקפצת של בני אונימון וההתקדמות בגלגולים אקראיים של בני צהת  מצחיקים הרבה יותר. מצד שלישי, עורכי דין במעמד כה רם כבר לא צוחקים בכלל. משום דבר. בררר... להופיע לפניהם כמומיה (נזכרתי במילה!) זה בטח לא רעיון הכי מוצלח שלי. וכך עמדתי, ערום, בתוך קפלי הבד שנשמט לרצפה כפסל אל יווני והרגשתי כמו קוף של קרילוב שקיבל משקפיים, סובב אותם אנה ואנה ואז הרכיבם על הזנב.

הזמן עבר בנעימים עד שנזכרתי שאני באיחור, אז קיפלתי הבד לשניים, שלא ישתלשל לרצפה ויסבך את רגליי, זרקתי אותו עליי בסגנון "סבתא מתעטפת ב"שאל" , את השוליים תפסתי בשתי הידיים לכסות את מבושיי ומיהרתי לאולם הדיונים. ברכתי לשלום את הנוכחים וקיבלתי את ברכתם ואז , ברב טכס, הסרתי את גביש המידע מהצמיד ובאתי למסרו למנהלת הישיבה (פעם קרוא למבצעת התפקיד -  מזכירה) . בחורה צעירה ועדינת מראה, בת לודיה גדולת עיניים, שנראתה שברירית בתוך הסארי הלבן, הושיטה את הצבת לקבל את הגביש וקפאה באחת. עיניה הגדולות בלאו הכי התרחבו לכדי שני שליש ראשה והיא נסוגה במהירות, קשקשיה הירקרקים משנים את צבעם לסגול. הבטתי סביבי והרי כולם נועצים את עיניהם בגאוותי החשופה לתפארת בין קפלי הבד הלבן. טוב, העיקר שכתפיי וחזי היו מכוסים, לא? כיסיתי מהר את התקרית הדיפלומטית , הנהנתי בראש על כל הצעותיהם וחתמתי ביד רועדת על מסמך המעביר את זכויות השימוש לחברה תמורת... (לא אגלה לכם סכום האשראי המדויק, רק אספר שהעתיד נראה עכשיו מבטיח מתמיד).

מדובר בסכום כסף הגדול ביותר שקיבלתי אי פעם בחיי ועוד במאמץ כה מועט,לא כמו בתקופה שעבדתי במושבת מנותקים , אך על כך בפעם אחרת.

תגובות לבלוג

קונצית – פונצית: אוי , אני מתה, פשוט מתה, נקרעת מצחוק. המפרש ירד לחצי התורן ומזימותיך ל.. את החברה ולגרוף מיליארד טבעו בים המבוכה.

אגב, התכוונת לספר למה לא הצלחתם לעשות ילד ולא הסברת כלום.

אני: אופס, נסחפתי לגמרי , לא שמתי לב. במחשבה שנייה, זה לא כזה סיפור גדול: גזעים שונים, אי התאמה גנטית...

קונצית – פונצית: בא לי לדעת איך זה עם שרנגלית? ובכלל, איך ידעת אם זה שרנגלית או שרנגל, הרי אין להם.

המלאכית: קונצית, לא יפה!

קונצית-פונצית: לא, באמת, אנ'לא מסתלבטת , באמת חשוב לי להבין. גלקס, אני רצינית לגמרי , הנה הסמיילי שלי רציני כמו קלינגוני.