משובה

עלים ירוקים שטופי שמש

מתנופפים ברוח של אוקטובר

שנולדתי.

מחפשים את נקודת החיבור

 של חבל הטבור

שנותק

אמא אדמה

ואבא יקום

אחיי האושר והשקט

                 לחסות תחת כנפיי האחיות

רגעים של משובת נפש

מלטפים את הנשמה

מבלי לגעת בפצעים החשופים

רק הרוח הנעימה

מלופפת סביב פניי

ההשראה מתנגנת בתוכי

בריגוש עמוק שמוענק כמתנה

החיבור מושלם ,רגעי כל כך

לכל ואליי את,

כאיחוי  שתחתיו רק צלקות

של סך הניתוקים הכואבים

משובה.