התפתחויות מסוכנות פרק 3

ענני נוצה דקים קישטו שמיים תכולים זכים.

השמש שאך לפני שעה קלה יצאה ממקומה סיפקה את אחד מימי החורף החמימים והנעימים מזה תקופת מה.

הבסיס הצבאי ,הנמצא אי שם בעמק יזרעאל , זכה לקבל באותה שבת את מנת החמימות הזו.

מטבע הדברים היו החיילים והחיילות שנותרו בתורנות בבסיס מקדישים את עיתותיהם לשיפור מראם בדרך של הפקרת גופם לקרניים המלטפות.

יובל לא נמנה על המשתזפים, הוא ביכר להתהלך עם חברתו ליאת במרחק מה ממגורי הבנים.

השניים הפליגו בעיקר בשיחות נפש ארוכות אך לעיתים היו עוסקים בפרטים טכניים כגון היציאה הביתה , עיתוי ליציאה, יעדים :"אצלך או אצלי" וכו'

יובל היה בחור גבוה , חסון ובעל תווים בהירים , ליאת נשאה גזרה שעמדה בגבורה כנגד נזקי האוכל הצהלי , גם גובהה היה מעל לממוצע ביחס לבנות אחרות וגוון עורה השחום ציין את היותה בת לבני זוג מגווני מוצא ,       

יובל היה סמל בדרגתו וגם אדם בוגר ואחראי ,עקב כך מונה לשמש כראש צוות .

המשמעות הפרקטית הייתה פיקוד על חיילים במשימות שונות הכרוכות בתורנויות שבת.

רוב החיילים קיבלו ברצון את הוראותיו והנחיותיו שהיו הוגנות ולא חרגו מגבולות של היגיון קר .

רק חייל אחד שתקן ומסתורי היה מאחר למסדרים או שלא מופיע כלל, יובל הכיר רק את שם משפחתו - אבולעפיה.

הוא השתדל להבליג בדרך כלל כי לא רצה לנפח עניינים למימדים מיותרים.

באותה שבת ,לקראת השעה 1700 נפרד יובל זמנית מליאת לקראת המסדר בו התכוון לסקור את חייליו שבתורנות.

הוא הגיע בשעה היעודה למגרש המסדרים ,דגם את חייליו וגילה כי רק אבולעפיה טרם הגיע.

הפעם הוא גמר אומר להמתין עם כולם פרק זמן של חמש דקות ולאחר מכן,

אמר לעצמו , יעבור בבסיס וינסה לאתר את החייל הסורר.

הזמן הנקוב עבר ויובל ביקש משמונת החיילים שעמדו לרשותו להתפרס בין מתקני הבסיס השונים ולחפש את החייל החסר.

הוא עצמו נטל את ליאת והלך איתה לאחד המקומות בהם חשב שיוכל לאתרו.

מקץ עשר דקות לכל היותר הגיע בריצה כושלת אחד החיילים , ניכר היה עליו כי עבר טראומה קשה, הוא מלמל בשקט לעבר יובל כי יבוא איתו מהר .

השניים ניפנו יחד ליעד די קרוב שסימן החייל ומשהגיעו נגלה לעיניהם מחזה מזוויע,  אבולעפיה היה שכוב בתוך שלולית דם גדולה כשחור גדול פעור במצחו ועיניו הפעורות לרווחה חסרות הבעה לחלוטין.