המעלית נסקה במהירות, כמעט ללא קול ,אוושה חרישית
ליוותה את תנועתה,ומספרי הקומות שריצדו בצג האדום,
מספרים.
מספרים תמיד ריתקו אותו,הוא היה מסוגל ליטול
,
ספר טלפונים ולהתענג רק על המספרים ללא שייכות כלל לשם
שאולי בדוחק יתן עניין לאדם נורמלי.
רק מספרים,
לפעמים ברגע נדיר של חשבון נפש,היה מהרהר,שמא משהו
מוזר בו,או בתחביבו, אבל, שובל של מספרים שהתנפנף לו
בעודו הוזה בהקיץ,קטע את ההתעסקות בנבכי הנשמה,
אם זה, מספרי הבתים, או מספרי המכוניות,שחלפו ביעף
,כרוז שמודיע זכיות הימורים, ועוד מכל וכל, ובכל גודל.
עתה הוא בדרכו לראיון עבודה,
לא שהוא ביקש, פשוט נדחף קדימה שידו האיתנה של
האב היא הדוחפת.
והעבודה, חברה משעממת, ומן הסתם עבודה משעממת
בתחום הפיננסים וההשקעות,
הסיבה היחידה שהסכים לעבודה כאן,לכשיתקבל,בזאת לא
היה לו ספק,היא הבת דודה היפהפיה ריקה שכל אימת
פגש אותה בארועים,ראשו היה מסתחרר,אפילו בלי אף צורה
של איזו ספרה בסביבה,
נרמז לו , אגב קריצה, שכדאי לו להתקבל, לחברה,אם ברצונו
להיות במחיצת הנחשקת.
המעלית עצרה סוף סוף, קומה 36 , חישב לרגע איזה מין
מספר זה? מה טיבו? ,האם ממשפחת הרעים , או הטובים,
ברם, לא הספיק, וכבר מעבר לדלת הזכוכית ניבטה
דמותה הזוהרת של ריקה, מעבר לדלפק הקבלה,
התיישב למול המראיין,כנראה המנכ"ל, הביט סביבו,
ספר את הפעמים שהלה טבל אצבע בשפתו, להרטיבה
כדי ללהחליף דף, הוא שנא את ההרגל המגונה הזה ובחל בו.
"שמך? ,שם פרטי? "
"יום טוב "
"שם משפחה?"
"סימן טוב"
"תאריך לידה ?"
"אחד באפריל, "1980
"מקצוע"?
"סופר"
האיש שמט את משקפיו,ונעץ את מוט המסגרת בפיו, כחושב,
גם תנועה זו הייתה שנואה עליו כקודמה.
"איזה ספרים כבר כתבת עד היום"?
"אף אחד "
"אז איזה מין סופר אתה?"
" אני סופר, סופר מספרים "
"טוב,הבנתי, אני לא יודע למה המליצו עליך, כנראה שבאמת
אתה חזק במספרים, היית כנראה המוביל במתימטיקה
בכיתה, נכון?"
יום טוב הנהן בראשו לאות כן, למעשה, הוא נכשל טוטאלית
בכל המקצועות, ולא נזרק מהכיתה אך
ורק משום שידע פעם לשחזר על הלוח, את כל הספרות
שהמורה רשמה כתרגילים, ואף אחד לא ידע לפתור
פרט אליו, אבל לא מתוך הבנה, אלא מתוך זיכרון,כולל
ספרות שהיו בלוח משיעורים קודמים,וכלל לא נגעו לשיעור.
"להפעיל מחשב אתה יודע?" שאל/קבע המראיין,
ושוב הנהן יום טוב בראשו, ונזכר שבעצם אהב להקיש...
על מחשב / מחשבון שמסכם ,כמו במכולת,או בבית מסחר,
מחשב שמחשב ספרות ואף מדפיס ופולט
דברים נפלאים כמו מספרים.
לבסוף הושב יום טוב מאחורי שולחן עם מחשב, ומאן דהוא
החל בהסבר מייגע,איך להצליב נתונים ממאגר אחד למישנהו,
"הבנת"? נשאל לבסוף,
ושוב הנהן יום טוב , כן,
תוך התעלמות מוחלטת מהאותיות ויתר לחצני המקלדת,
החל יום טוב להשתעשע עם הספרות, ללא כל קשר הגיוני
כמובן ,לעבודה שהוטלה עליו, הוא שקע עמוק יותר
ויותר בהקלדה, הקלדה סתמית ללא מטרה ותכלית
כאילו נסחף במחול, מחול עם ריקה ,ריקה היפה והנחשקת
שאפופה במספרים, שמרחפים על פניה כצעיף,
וכך שקוע באקסטזה,לא שם לב, שלמעשיו יש השלכות
מרחיקות לכת.
הטלפונים לא חדלו מלצלצל,
ברוקרים בבורסה נעו כאחוזי תזזית,
הרדיו דיווח בחדשות על :
יום טוב לבורסה, שזה סימן טוב לכלכלה...
בקומה ה36 נרדם מישהו ,פניו על המקלדת
ואפו לחוץ על enter
חג שמח
מוטי אשכנזי
