צינה אחת, קרציה אחת וסרעפים גם... /© יעל כרמי גבאי

קור ירושלמי טיפוסי,

טיפס ועלה מבהונות רגלי עד בואכה מעלה...

הגיע כמעט עד קופסת השכל

איזה מזל שאין לי הרבה...

היה לו שפע מקום להתרווח...

והותיר בי רק מרווח צר למחשבות...

הסרעפים,

טיפסו אף הם..

לא שאלו אותי אם אני מעוניינת,

תפסו להם אחיזה בתוכי.

כמו הצינה,

שאף אחד לא ביקש ממנה, לבקר....

ובכל זאת היא באה כל שנה...

מתכנסת אל חייקי,

ולא משלמת אפילו דולר אחד כשכר דירה...

וגם אם תשלם , מה הטעם?

הדולר הרי בירידה,

מוותרת מראש על דובשה ועל קפאונה......

הצטנפתי אל החלוק האדום שאמ'שלי קנתה לי.

כוס תה מהביל ביד,

בקבוק חם על הרגלים הקפואות

(יותר גבוה מזה לא העזתי...)

וחשבתי-

מה עושים כעת שני בני החיילים...

הבן הצעיר ברמת הגולן...

התעקש שלא לקחת סוודר..

כי הוא לא לובש בגד, ממישהו אחר...

לא הסכים לארוז 'גטקס',

- 'איזה המצאות יש לך, בחיי'

וסירב לקחת אפילו

את שקית המשמשים היבשים והשקדים,

שקניתי לו במיוחד

כי 'אלו ממתקים של זקנים'

- 'ובכלל, ככה הוא אמר...

- 'אצלך הכל טוב...

זה טוב ללב,

ההוא טוב לכאב

את זה תיקח לחמם ת'רגליים,

ואת השקית

כדי שלא ירטבו לך הגופיות מן המים...

אל תהיי קרצי... אמא...'

טוב, אני בדרך כלל לא כזו קרצי..

נו, אם אתם מתעקשים.. אז... קצת..

אבל ללאקי הכלב שלנו, יש יותר קרציות..

בחיי.. ספרתי.......

גם לבלונדי הזה שיש לו פרווה כשל טלה

קר עכשיו...

ולחיילים???

הוא יושב לי על הברכיים ונהנה כפליים,

לי רצים בראש הסרעפים.

לו רצות בראש הקרציות..

(רק לפעמים.. לא להגזים...)

ובין לבין מקבל לטיפות

ומעט נחת

מחומו של הבקבוק שהיה פעם חם...

הבן הבכור בחיל האוויר,

נמצא על ההר הקר שם למעלה

וצינה שורקת באוזניו

מה הוא עושה עכשיו?

המשיכו הסרעפים שלי ,

'לעלות לי את מפלס העצבים'.

ללאקי לא הזיזו הסרעפים שלי

דבר וחצי דבר.

הוא התביית יפה על הבקבוק החם,

כמו אבישג השונמית

בחיק המלך דוד...

ו..נרדם..

רק לאמהות בלילות קרים

נודדים הסרעפים...

האבות... ישנים בלילה...

ולפעמים אפילו... נוחרים...

ורק לחיילים, במוצב, במארב,

במטווח,

אפילו במטבח...

אין זמן לחשוב...

הם צריכים להיות...גיבורים...

אפילו אם בחוץ קור כלבים...

lucy

כל המחשבות והזכויות שמורות

ALL