מכת מדינה

מוקדש לאלה המעטים, בינהם אנוכי,

שלא מחזיקים בידם או בכיסם,את השרץ

הקטן , שנקרא פלאפון,ואין בו פלא

רק סבל לסביבה

וממש לא בגלל הכסף.

מקרקר ומטרטר , קטן ומעצבן,

דור הולך ודור בא,

מה עוד ידחפו בתוך חתיכת מלבן,

מצלמה , ניגונית, מרקע, וג' פי אס,

כאילו לא הספיקו הפטפוטים

ומלוא החופן אס אם אס ,

אתה רואה אותם ברחוב,או ליד,

ראשם שמוט לאיזה צד,

ומנהלים ויכוח,במרץ ונפנוף יד,

ואין לידם בעצם אף אחד,

נהגים, ראשם נוטה הצידה כמהרהרים,

אבל פוזלים ללא הרף לצדדים, ממש זהירים,

ומדברים בלחש,לתוך כף היד,מפחד השוטרים,

פטפטת מטורפת, שלעולם לא נגמרת,

על מה כל הלהג ?

ואיך פעם היה כל כך אחרת?

בתיאטרון,במסעדה,ובאוטובוס,

מקשקשים כולם,לא רק חסרי הנימוס,

אפילו שמענו איזה צעיר,

מצלצל מתוך בית שימוש בעיר,

לשכנו לתא,שאיזה חתיכת נייר יעביר,

הצלצולים והמנגינות,

רבות ומגוונות

מקונצרטים של מוצרט ובטהובן,

ועד שרית חדד וזהבה בן

לא נשאר לי אלא לקוות,

ושאף אחד לא יעשה לי פה טובות,

אני לא אשתטה כמו בני הנוער,

ואם צריך,

אשלח שירים באמצעות יונת דואר.

חג שמח

מוטי אשכנזי