חזרה ליצירות
שירים

שיר סיפור ואגדה

איריס ר. | (30/11/2007 16:01) | 67 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אט יורדת  בת המלך
לפרחים אשר בגן
את כובעי אני מניח
על הספסל הלבן
והספסל ,
המושב שהיא אוהבת
עם השמשייה בידה, מתיישבת
"סלחי נא לי בכבודך"
אני אומר
ואת הכובע מסלק
היא נועצת בי מבט
כמו אמרה לי אל תלך
"קטוף לי והבא ציפור גן עדן"
ואני מהנהן
אך לא ממש מבין ,
אם לפרח התכוונה היא
או לאושר שמביא .
 
אין פה בגינה ציפור
לא עדן ולא דרור,
הרי המלך הורה לציפורים
לנדוד הרחק מעבר לעצים.
 
לא רע המלך אב הבת,
כי אמה את נשימתה נפחה בגן
וציפורים מכל עבר
אכלוה כמו פת
"ואיך ציפור לה אתן"
מתבונן  כמתחנן
לחם פת על עדן חלונה הניח
וציפור אמיצה ורעבה גם הגיעה
חיש לחדר נכנסה -
ואתן לה כלוב בתוך קופסא
פן יראה המלך הישן
את ראשי יערוף גם כן ,
 
והציפור יפת מראה היא
וכנראה גם חכמה
כי בציוץ היא לא פצחה
כמו סגרה את מקורה
-רק לחשה לה לחישה .
 
אך המלך רב תחושה הוא 
אל חדר הבת -נכנס,
את הציפור מיד ראה הוא
ועל ביתו מאוד כעס
"מה לך ביתי
אך עקפת את פקודתי
הן הכל לך הבאתי
מה לך מציפור רעבה
שטורפת בלי בושה"
 
והבת כך השיבה
"אבא הס השקט ושמע ,
ד"ש מאמא היא בשרה
ולחשה לי את סודה,
כי אמי מהגנן פחדה
סחוט סחט את כל כספה
וברגע שהתעלמה
הוא נפח את נשמתה"
מיד קרא המלך לגנן
שאת הודאתו נתן
והציפור קולה נתנה,
בציוץ מלא בעונג
מיד הופיע להקה
והגנן הוצא להורג.
 
כך קבלתי את ידה
של הנסיכה האהודה .

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

חזרה ליצירות