הבלוג של גלקסיונר - הבריחה הגדולה

בריחה

במילה אחת – הצלחנו! אנחנו בתחנת המעבר הגלקטית, בעוד שעתיים יוצאת המעבורת לכדור הארץ. אני חושב שהסכנה חלפה, נותר רק להסדיר כמה מסמכים גלקטיים ולקבל אישור מכדור הארץ. הוריי הסכימו להפקיד בטחונות עבור אטואטה, חבריי יחכו לי בקוסמודרום.

אטואטה ישנה, אני נרגש מדי והמום מאירועי היומיים האחרונים. וזה מה שקרה:

שלשום בבוקר אטואטה הגיעה לאסוף אותי מהאכסניה.  הפגישה עם שו – אן, המאמן האגדי לפיתוח מיומנויות הרחה, כפי שהציג את עצמו בכרטיס ביקור ריחני להפליא (ניחוח האוזון – הסבירה לי אטואטה – הריח שבקונסנזוס) נקבעה לשעה שתים עשרה . האיש התמחה בעיקר בעזרה לילדים הלוקים בתתרנות קלה עד בינונית, אחד כמוני היה עבורו אטרקציה אמיתית, כך הבנתי מטוארי שהתקשר להודיע על שעת המפגש.

נותר לנו די זמן, אז התגלגלנו בין הסדינים, כמו שאומרים ואחר כך פרשתי לעשות מקלחת אמיתית, עם מים, אפילו שזה יקר מאוד במקום בו לכל אדם מוקצבים שלושה ליטר מים ליממה ( על חריגה נקבע מחיר המים כמשקלם בזהב – כדברי סבתי). הייתי חייב להתקלח וגם להתקצף (להתכסות בקצף מנטרל ריחות, קצף שחור, על בסיס פחם פעיל!) משום ש"ריח התשוקה שלי" היה חזק מאוד ו" זה מאוד לא מנומס להסתובב כך בחברת בני האדם" – דברי אטואטה. היא הסבירה לי את עובדות החיים בחברתם ללא שמץ חיוך, אפילו, נדמה לי, בדאגה רבה. היא עצמה התקצפה כמה פעמים, בקשה ממני לא לגעת בה, והתיישבה על הכורסה, לפטופ פתוח על ברכיה.

בכל אופן, כשיצאתי מחדר נטרול ריחות מצאתי אותה יושבת ומזמזמת משהו. לפתע האדימו פניה, היא סגרה בבת אחד את מכסה המחשב והביטה בי בפחד גלוי.

"הם שונאים אותי!" סיננה בין שפתיה והתקשרה לאטורי. לא התאמצתי להקשיב לשיחה, עד ששמעתי : " אני מבינה הכול מצוין!"

אחר כך באה שתיקה ארוכה ואז אטואטה ניתקה את השיחה והחלה לבכות.

חיבקתי אותה , מפזר , למורת רוחה , פרומונים של דאגה ( אטואטה הסבירה לי שכל רגש מאופיין בריח אחר – טוב, זה לא מפתיע, הרי יש ביטוי: אפשר להריח את הפחד), וחיכיתי בסבלנות עד שנרגעה. ואז הביטה בי בעצב:

" הפגישה עם שו-אן מבוטלת. " היא השתתקה ואז הוסיפה, " גם לא נוכל להיפגש יותר."

לזה לא יכולתי להסכים! אני לא מוכן לוותר עליה, מה עוד שניתוק הקשר בינינו לא מבטיח בכלל את שלומה. לא היה לי זמן להתעמק במצב המורכב של מלחמת ריחות, אז הצעתי לה לברוח איתי לכדור הארץ.

"יהיה לך האומץ?" שאלה.

"רק תמצאי מישהו שיכול לעזור לנו!" עניתי.

אני מפסיק כאן, האירועים טריים מדי, אין זה הזמן לספק למשטרת ה"ריחות" מידע על האופן בו הצלחתי להבריח את אטואטה.

בינתיים היא ישנה ואני יושב וחושב, איך היא תסתדר עם עולם הניחוחות שלנו?

כל הזכויות שמורות לאסנין גיטה