מראה

מראה

ארחי פרחי הגיבון

התעורר ביום ראשון.

עיניו פקח,

שיניו צחצח

פניו רחץ במי סבון.

הרים מבט אל המראה

אך שוד ושבר

מה ראה?

מולו ניצב גיבון עירום

פנים של קוף

שיער כתום.

הרים אז קול וזעקה

צרח אימים על המראה

אך התמונה,

כמו לא שמעה,

ללא בושה,

התכערה.

לקח מכל הבא ליד,

השליך מגבת ומסרק.

שפך שמפו, זרק מגהץ.

מרח משחה על המראה.

שפשף בקצף וסבון,

שטף אותה, מלא חרון.

עתה הביט בה בסיפוק,

ודאי כעת יראה שיפור.

אבל אויה,

צרה צרורה!

כמו להרגיז בכוונה,

היא אף יותר התכערה!

חשב, היא בטח מקולקלת,

או עקומה,

או מטורללת.

פשוט איננה מבינה,

בסך הכל מראה סדוקה,

מוטב אקנה כבר חדשה!

חשב, אמר וכך עשה.

ביום שני הוא התעורר,

קיווה לראות גיבון אחר.

פקח עיניים,

צחצח שיניים.

שטף פנים היטב, היטב,

רחץ גופו והשתפשף,

ואז,

כשהוא נקי וצח,

הרים מבט,

כולו נרגש,

אך, שוד ושבר האסון!

מולו ניצב אותו גיבון!

כעור, נלעג וגמלוני,

לא יתכן שזה אני!

ישב,

חשב

טכס עצה.

קופסת צבעי איפור מצא.

מרח צבעים,

קישט פניו,

סרק שיער,

יישר רגליו.

והמראה המוזרה,

כמו פתאום לבשה צורה.

או אז הבריק בו רעיון,

כמו נדלקה המנורה,

בארחי פרחי הגיבון,

נולדה פתאום ההכרה:

מראה אותי אינה אוהבת,

היא לא שונאת,

ולא חושבת.

היא לא טובה,

ולא רעה,

רק את דמותי היא מחזירה.

ארחי פרחי הגיבון,

שאג בקול מלוא גרון.

קפץ רקד והשתולל,

אכל היטב והתעמל.

עיצב שיער,

ושם קצת צבע,

היכן שלא נתן הטבע.

עברו חודשיים, או שלושה,

והמראה כבר חברה.

מראה מה טוב ומה חסר,

מה יש למרוט או לסדר.

אליו פניה מאירה,

מנחה אותו לשמור מרע,

לתקן כשאפשר,

ולהשלים כשאין-ברירה.

© כל הזכויות שמורות