חזרה ליצירות
שירים

שיבת הבת [ למיכלי שלי באהבה]

נירית | (19/11/2007 17:24) | 63 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
דמטר  ישבה עצבה במיקדשה
 בקשה דרך להחזיר ביתה מן השאול,
 חשה שעל שרביט חייה מתפתלים נחשים חיים,
 שהאדמה פסקה להצמיח עבורה יבולים.
 
ינשופי התבונה  לוו אותה במסעה,
 אם- נמרה חשפה שיניה,
ידיה בוסתנים מושטות אלי בת
 מנסות לשאוב אותה מבור תחתיות.
 
אור סימא את עיניה, חמה צרבה עורה,
סלעי הגרניט חסמו דרכה, דיות סימנו נתיבה,
ציפורניה קרעו ליבה לגיזרי גזרים,
 לא נכנעה ליאוש, מיקדה עצמה בהצלת חיים.
 
 מקץ שישה ירחים השיבה את הבת שאבדה
 האדמה המתעוררת בלבלובה מגיל רעדה.

תגובות

חזרה ליצירות