אריאל בן ציון מוצא אהבה

והנה אריאל בן ציון לא נס ליחו ולא נס מהשב"כ ומחסמב"ה ומירון זהבי, אלא הסתגר בביתו וכתב שירי מחאה בשבח הקומוניסם במחשב הביתי שלו. ומשנתקלקל המחשב הביתי שלו ולא היה לו די הכסף לתקן את המחשב. הלך לאוניברסיטה והשיג או הפקיע ססמת גישה למחשב וכתב משם כל מיני שירי מחאה נגד כל העולם והממסד שדפקהו-  רק לא נגד עצמו:

"יצאו למחאה – לקרב המונים!
בתנופה נעלה על מוסדות השלטון!"

והנה לא ידע את נפשו מרוב קיצונות  והיה מחרף ומנאץ מוסדות המדינה ומהלל את המסעדה של אברהם ואיסמעיל ומטעמיה המצויינים וכולי וכולי.
וההוא גברא היה בן שלושים ומשהו ולא מצא שידעך.ונותר עני ודלפון כמו ההוא מגבעת חלפון שקנה מגרש בהרצליה פיתוח אבל מן הצד של הים הפתוח!
והנה טיכסו חברי אתר "צרעה" עצה מה לעשות, הכיצד זה שאידאליסט מוצלח כמו בן ציון לא מצליח למצוא לעצמו שידוך, עם כל ההילה הכריזמטית שלו.
והנה באותה אוניבסיטה למדה אחת בשם מארולה דה גומרה שמקורה היה במדינת ברזיל אשר מעבר לים ושגם היא כתבה באתר זה. ויום אחד בעוד הבן ציון הזה מחרף וקורא למלחמה מבעד למחשב, היה לה המרקע מוכר מאוד, והנה ניצתה סקרנותה והיא שאלתהו לפשר השורות המעניינות:
"אתה אריאל בן ציון הידוע?" שאלה
"כן, " אמר "אני כותב בעיקר באתר היצירה "צרעה". אני נלחם בממסד!" ענה הלה בתקיפות
"גם אני כותבת באתר הזה. אבל נגד איזה מוסד אתה כותב?" שאלה מארולה במבטא קליל
"המוסד הסגור והמוסד הפתוח והמוסד לביטוח לאומי! בתנופה נעלה עליהם במגל ופטיש!" ענה הלה
"ומי עונה לך בכלל?"
"עונה לי אחד בשם אביב וסתיו. ואז אני מקבל תשומת לב!" השיב
בקיצור ולעניין. התפתחה ביניהם שיחה ארוכה של שעה. כשהרגישה מארולה שבן הציון הנ"ז רעב ומוציא את רעבונו על שורות שורות ומילים מילים וחושב שכך ישבע, הזמינה אותו למנזה וקנתה עבורו, על חשבונה, מגש עם צלחת סלטים שהיו בה סלט כרוב, סלט תפוחי אדמה, סלט ביצים, סלט סלק ואחרי כן גם מנה עיקרית של עוף מכובס היטב היטב עם תפוחי אדמה וסלט פירות בתוספת. ואז שבר את רעבונו והעלה בשר על לחייו תרתי משמע ופתח פיו ומאר כי הוא תר אחרי איזה שידעך. והייתה אחת שנדלקה עליו כשקרא שירה מהפכנית ב"סלון מזל" שבקינג ג'ורג'. אבל אחר כך הלכה אחרי גברים אחרים.
אולי כך יתמתן. אמרה בלבה מארולה ונזכרה במשהו:

אלגרה לימה, הייתה בחורה יפה. בת תערובת מדהימה של אם יהודיה ואב ממוצא אפריקני, אלא מה, היא נולדה למשפחה ענייה ומרודה שחיה בפואבלוס של סאו פאולו. ואף לא הספיק הכסף לפז'ואדה של שבת בבוקר. אמנם היא הייתה יפה, אבל לא היה לה סיכוי להתקדם במעגל החיים. יום אחד פגשה איזה ישראלי שהציע לה עבודה טובה בישראל. אלא מה, צריך להבריח את הגבול... ועליה לשלם כסף רב עבור המעבר ועבור הרישיון.
היא נתפתתה כפתותי בצק ועבדה והשיגה את הכסף בזיעת אפה. והנה הגיע היום המיוחל והיא נפרדה ממשפחתה ונסעה ונסעה וטסה עד שהגיעה למצרים ושם – כפי שבני ישראל חצו את המדבר, חצתה אף היא. אלא שבני ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה והיא חצתה אותו במונית של אבו עלי טאלאל. בני ישראל הלכו אחרי משה אל הארץ המובטחת והיא הלכה אחרי הבטחות שוא!
משהבריחה את הגבול. והגיעה אל העיר הגדולה רבה הייתה אכזבתה כי נמכרה לעבדות במכון מפוקפק בדרום העיר. הדרכון נלקח ממנה והיא הושפלה דבר יום ביומו.
יום אחד עברה מארולה דה גומרה בדרך לתחנה המרכזית וראתה בחורה בעל מראה פנים מוכר. היא ראתה עלמה עצובה בלבוש מינימלי כמעט שהייתה עטויה במעיל פליז, מצפה בחשש באחד מספסלי התחנה המרכזית:
"רגע, רגע, את לא הבת של איזבל לימה שהייתה מנקה אצלנו בבית?" שלאה מארולה
אלגרה הביטה בה בחשש כבד ואמרה במן תקוה :"אני הבת שלה! נכון. אבל משהו נורא קרה שבעקבותיו אני כאן בישראל!"
הן ישבו ואלגרה סיפרה לה את הסיפור העצוב של היותה נתונה בכבלי העבדות של השפלים שבבני האדם, אשר לא בוחלים באמצעים על מנת להרוויח כסף קל"
מארולה ריחמה על אלגרה, נתנה לה מאתיים שקל, ואף ביטלה את תכנית נסיעתה . ביררה על אודות מחסה לנשים מוכות או נרדפות והכניסה אותה שם. בהבטחה כי תסייע לה בעתיד.
בינתיים שיחק מזלה של אלגרה האומללה ובעל המכון יחד עם כמה סוחרי נשים נעצרו על ידי המשטרה ונשפטו בשיפוט מהיר לכמה שנים טובות. אלגרה נעשתה חפשייה.

מארולה הושיטה לאריאל את מספר הטלפון של אלגרה, הוא בהחלט התקשר, הם דיברו איש לא ידע על מה. אלגרה שמעה על הבן ציון הנ"ז דברים טובים. והלכה לשמוע את דבר שירתו המהפכנית בסלון של מזל. הוא הזמין אותה למנזה של אוניברסיטת בן גוריון והיא הזמינה אותו לערב פז'ואדה וקפיריניה.

לאחר כמה חודשים שלח בן ציון שירים נוספים לאתר "צרעה":

השמש אורה נעורה
אהבת עולם מקננת בחובי!
על אחת כמה וכמה אהבת ישראל
על כן יקרא שמי אריאל!