הבלוג של גלקסיונר - הביקור בקונצרט

נפגשתי עם אטואטה (כך קוראים למכרתי החדשה) בכניסה לאולם הקונצרטים. ציפיתי לראות מבנה מפואר ולא כך היה , כמובן. היה זה מבנה אפור, עם תקרות נמוכות בכלל לא מרשים. חוץ מציפו השיש. השיש המרהיב ביופיו היה בכל מקום: הרצפה, הקירות, התקרה , המדרגות והמעקים היו מצופים בשיש ירוק ולבן, רק המושבים עשויים מעץ. האור שמילא את חלל האולם היה חלש מאוד ולאחר זמן מה כבה לגמרי. רק אור קלוש האיר את הרצפה. ציפיתי בדריכות לכניסת הנגנים. הם נכנסו נושאים בידם שפופרות ארוכות מאוד, קדו לקהל והתיישבו במקומם. שום צליל לא נשמע. הם נשפו ונשפו לתוך השפופרות באולם דומם לחלוטין. בת לוויתי חייכה אלי, אספה את ידי בידה ועצמה את עיניה בהנאה גלויה. צפיתי , מהופנט, בהבעות פניה. לא צליל, לא מראה מעניין, מה ריתק אותה כל כך? מה ריתק את כל האנשים ? למה הם מחאו כפיים בהתלהבות כה רבה?