בקורות שבועיות באתר-מיומנה של מבקרת

שיר/חנה הילמן

השמש שקעה מזמן

שלווה ירוקה

יתמות וגעגועים

שם באספלט

על אבי

בשיר הקצר הזה חמש שורות חופנות עולם ומלואו. האימאז' החוויה השירים העולה מקריאת השיר בפעם הראשונה מתארת אווירת פרידה וגעגוע לאדם שאינינו. אדם יקר ואהוב שחסרונו בולט בשקיעת השמש. שקיעת אור חייו. השקיעה החיצונית היא הליך שנוגע במחזוריות החיים. האור הזורח מבפנים הוא אור של געגוע, של אהבה אל הזריחה הממלאה את הלב בנוכחות עצומה.

בציורי השיר המטאפוריים שקיעת השמש היא שקיעת חיי האב. מתוך השלווה הירוקה עולים "יתמות וגעגועים" מבכים את הריקות, האבדן "שם באספלט" אספלט – הוא שמו של הזפת המצפה כבישים. רק צבעו של האספלט מזכיר את סימני האבלות.

"מפתחות" השיר : מילים שיש להן שדה סמנטי הבולט בקריאה ראשונה  ויש להן עוצמה חזקה בקריאה שניה: מזמן, שלווה, געגועים, אספלט, על אבי. החומרים הבונים את השיר בולטים כאן והיה אפשר לכתוב את השיר אחרת כדי להפיק ממנו עוצמה שנשארת.

שלוות געגועים

באספלט

נוגעת

באבי.

הביטוי "השמש שקעה מזמן"-הוא ביטוי נדוש, בנאלי. אין בו שום חידוש. והייתי רוצה לקחת נכס מהשיר, שיותיר בי את אותותיו. גם המילה"יתמות" מיותרת לחלוטין. השיר צריך להיות נקי מדימויים נדושים. שיר צריך לעורר מחשבה בעיני הקורא. שיר יכול להוביל את הקורא אל מקומות בהם לא פסעה רגלו של אדם.

                                             יהודית מליק-שירן