סיפורים בהזמנה אישית - חיים רק פעם אחת!

חיים רק פעם אחת!  /  שרון נחום

אולי זה היה מוקדם מידי להתנדב, חשבה. אתמול זה נראה לה כל כך אקזוטי ונלהב.

בוהה אל מסך המחשב, העבירה שירה באדישות את תמונותיהם של הגברים הנחשקים אחד לאחד. הם היו חתיכים, זקופי קומה, רובם מצוידים בבטן שרירית המתפארת בשתי שורות של ריבועים סימטריים, אך היו גם רפי שרירים שהלה נאלצו להציג בכרטיסם  מראה לא מצודד המצויד בגושי ג'לי גדולים באזור הבטן. אדישותה גברה מרגע לרגע, לא הבינה איך נשים תולות תקוותיהן לזוגיות במקום שכזה. היא לעולם לא הייתה נכנסת לשם, לולא הרצון להוכיח את עצמה. להביא את הכתבה הבאה! שתקדם אותה ותמקם אותה ככתבת מס' 1 של מערכת העיתון בו עבדה. הישיבה ששטרקמן זימן אתמול, הייתה ההזדמנות לה חיכתה או כך לפחות הרגישה באותו הרגע שהפיל עליהם את הבשורה ששרית פאר, הכתבת לענייניIN AND OUT פוטרה. בן זונה, מי  חשב שזה מה שיבקש, היא בכלל כתבת של שוק ההון, מה לה ולהיכרויות, בילויים? היא כבר מזמן שכחה מימי ההוללות. חשבה שתצטרך להכין כתבה על המועדונים הנחשבים בעיר למרות שאין לה מושג מה אין היום והיכן מתנהלות מסיבות המחץ הנחשקות. אבל תכננה להיעזר בבת השכנים שנראתה לה כיודעת דבר.

כתבה תוך 48 שעות על ההתנהלות  באתרי הכרויות. דיווח חי מהשטח ביקש. עכשיו כבר לא יכלה לחזור בה, אחרי המהירות בה התנדבה. עוד לא סיים את שאלתו, מי מוכן להיכנס לנעלי הכתבת עד שימצא מחליף והיא כבר נעמדה על רגליה והסכימה בפה מלא ובביטחון שאין עליו עוררין. אין לה ספק ששרית הייתה עושה זאת ביעילות יתירה וגם יש לה את הלוק המתאים. למה פיטר אותה לעזאזל?!מה אם אף אחד מהם לא ירצה לצאת איתה, זה לא שסבלה מחוסר ביטחון, אבל בכל זאת, כתבה ודיווח על דייט ב – 48 שעות?  היא לא בדיוק התברכה במראה המצודד וגם לא טרחה לשפר אותו באמצעים מלאכותיים. היא הביטה בתמונתה שהתנוססה בכרטיסה באתר "נעים להכיר" כאילו לא היא, שום דבר לא היה מוכר לה, למעט מבט העיניים הנוקשה מעט. מחלפות ראשה המסופרות ומעוצבות בהתאם לאופנה האחרונה, שפתיה ועיניה המאופרות , כל זה להשגת כתבה טובה. בתחפושת זו הרגישה נוח, הרגישה כאילו היא אשה אחרת. לפתע ניעור בה החשק להרגיש שוב את הפרפרים בבטן, אלו שמתעוררים לחיים בתחילת כל קשר וגוועים מתישהו בהמשך, נו מה לעשות אורך חייהם של הפרפרים מאז ומעולם היה מוגבל ביותר.

ניחא, נאנחה, לפחות אצא להרפתקה קטנה. מה יש? על חשבון ההפקה. ששטרקמן ישלם. מביטה בתמונות, בחרה בגבר גבוה, שרירי, בעל מראה מסוקס במיוחד שציין כי הוא מעוניין בקשר לבילויים משותפים ומבלי לחשוב פעמיים הקלידה הודעתה. תגובתו לא אחרה לבוא והם קבעו להיפגש שעתיים לאחר מכן בפאב מקומי שנקב בשמו. לא היה לה מושג קלוש לגבי מיקום הפאב, אך יש לה שעתיים שלמות להכין שעורי בית.

לאחר שוידאה עם בת השכנים את מיקום הפאב ועוד נותר לה זמן רב לפני המועד הפגישה, החלו לנקר בה הספקות. אך היא גירשה את כולן . מרגיעה את עצמה בדמיינה את פרצופו המשתאה של שטרקמן הקורא בהערכה את הכתבה שהכינה.

הוא נראה אפילו טוב יותר מאשר בתמונת המחשב. היא הסמיקה למגע נשיקתו על לחיה ובקושי יכלה לגמגם משפטי פתיחה, עליהם עשתה חזרות רבות.

הוא התגלה כאיש שיחה מעניין, אדם עם שאיפות, הלומד  ביוטכנולוגיה. היא ביקשה שיספר לה קצת על התחום והוא התחיל לדבר על מיקרואורגניזמים  וכל מיני מילים שנתנו לה הרגשה מוזרה, שאדם שלומד מקצוע רציני, מוצא עצמו באתרי היכרויות. אולי דעתה שמרנית מדי, לא מתקדמת.. חשבה. הייתי יותר מדי בבועה של שוק ההון. היין שהזמין סחרר מעט את ראשה ושיחרר לשונה. כבר לא גמגמה, אלא צחקקה בהנאה למחמאותיו וגמעה בשקיקה סיפוריו, מרגישה את קירבתו ומגע ידו שנגעה מדי פעם בידה שנחה על השולחן, העביר בה עיקצוצים בשיפולי ביטנה. ניעורו בה תחושות שזמן רב היו רדומות. ניסתה לתרגם אותן ומהר מאוד הבינה שזוהי תשוקה. תשוקה למגע גברי על גופה. תשוקה שתרפא את התאים והרקמות שבגופה. הוא המשיך לספר על לימודיו, אך במקביל החל ללטף את ידה ולהעביר אצבעותיו החמות לכל אורך זרועה, מסמן את ורידיה שנראו דרך העור השקוף. היא לא זעה, מתמכרת לתחושות החדשות כשסומק קל מעטר את לחייה. היא עצמה את עיניה כשראתה את ראשו קרב אליה ופישקה את שפתיה כשהרגישה את לשונו החמה מטיילת עליהן.

"רוצה לבוא קצת לדירתי, יהיה לנו הרבה יותר נוח." ההצעה נורתה אל החלל ובבת אחת היא פקחה עיניה והביטה ישירות אל תוך עיניו. הוא לא נראה לה מובך. הוא נראה לה כמי שהרגע הציע לה להזמין את הקינוח.

אולי זו שוב אני שחיה עוד במאה שעברה, לא משודרגת, לא מעודכנת. הוא בטח רואה את ההלם על פניי. היא חייכה מנסה לשדר קלילות.

הוא קלט את מבוכתה ומיד העלה את האפשרות שיישארו בפאב ויזמינו קפה וקינוח. היא נרגעה אך יחד עם זאת הרגישה את האכזבה. שנים שלא הייתה עם גבר, בטח שלא חתיך כזה ועוד לומד מקצוע מיוחד כמו ביוטכנולוגיה. הגיע הזמן שתצא קצת מהריבוע שלה ותחווה חיים. מה יש? חיים פעם אחת, לא?!

וחוץ מזה בתור כתבת עליה לדאוג שהכתבה תצא הכי טוב שאפשר.

"זה בסדר", גמגמה. "נשתה את הקפה בדירתך".

הוא חייך והיא נדהמה מעצמה, לא האמינה שאלו המילים שהרגע אמרה.

השתגעת??? מאיפה את מכירה אותו? ואם יאנוס אותך?

נו בסדר, זה מה שאני רוצה לא? שיאנוס אותי כבר! אפילו קשה לי לחכות!

ואם יהיה אלים, יכה אותך, יכריח אותך לעשות דברים שאת לא רוצה, אולי אפילו ירצח אותך???

לזה כבר לא הייתה לה תשובה והיא כבר החלה להתחרט, אך מגע ידו הגדולה שכיסתה את כתפיה כשקמו לצאת את הפאב, נסכה בה ביטחון וכל חששותיה נעלמו כלא היו.

במעלית שוב חידש נשיקותיו והפעם גלש לעורפה וזה שיגע אותה, בקושי הצליח להשחיל המפתח לחור המנעול. היא הרגישה את הנחיתה הרכה על המיטה עטוית הכיסויים. הוא הפשיט אותה במומחיות והיא עוד הספיקה לחשוב האם יבין שהוא צריך לפלס את דרכו אל קירבה, היא דמיינה את המקום הקדוש לה, כמערה שסככו עלייה זרדים ועצים מחוסר שימוש בה. מערה נטושה שפיתחה נסגר.

אך אפילו מחשבתה זו התפוגגה כשהרגישה אותו עמוק בתוכה.

בקושי הצליחה להגיע לריכבה. השפעת היין עדין לא סרה, אך גם  ההרגשה שהוא עדיין בתוכה גרמה לה למעוד פעמיים בטרם חגרה עצמה.

**************            **************       

                                   ***************

שירה ישבה בכיסאה מחייכת, מעבירה ידה בשיערה שעדיין היה מעוצב בתספורת החדשה שעשתה לפני כשבוע. עיתון היום היה בידיה, מביטה בגאווה ובשביעות רצון בכתבה, פרי עמלה שבעקבותיה מונתה לכתבת החדשה למדור, היחסים שבינו לבינה. היא תחליף כובעים.. משוק ההון לשוק הבשר..

ורק כובעון אחד..שכחה..

לאחר שהתמוגגה מנחת וקראה את הכתבה שמונה פעמים ברציפות, עברה קצת לקרוא את מדור החדשות כשהיא לוגמת את הקפה של הבוקר כשהרגישה לפתע את החלב מחמיץ בפיה. היא התבוננה באותיות השחורות שנראו לה שחורות יותר מתמיד..

"נתפס נשא איידס, שהדביק למעלה מעשרים נשים שנענו למודעתו באתר ההיכרויות "נעים להכיר"

מעדויות שנאספו, הבחור סיפר לקורבנותיו כי הוא לומד ביוטכנולוגיה ב..     "

בהשראת שירו של מוטי אשכנזי, "קללת המאה" ובהשראת שיחתה של נאדין עם 012..