שירים

כניעה

 
שבויה במקדשך היית כפרספונה.
לא הצמחת יבולי חייך,
 לא דישנת יצועך אלפיים,
 לא עדרת חלקת- עולמך
 אפילו לא בחלומותיך.
 דגן אדמתך קמל והשחיר
 כנירים האפורים.
 
 יבשו תלמי  שדותיך,
 החמה חרצה מולם לשון.
 רק הכלבים המשיכו לרחרח
 אחריך כחוני המעגל לא פוסקים,
 מיללים ברעב חושפי שיני- יצרים,
 
ואת לבסוף נכנעת ודגלך הלבן
 שהונף דימם עצמו לדעת.
 
 
 

תגובות