מרפסת - זכרונות ילדות/ © יעל כרמי גבאי

13.10.07

לגור בבית בלי מרפסת, זה סוג של עונש...

לא רואים מי הולך , מי בא

לא יודעים מה קורה בשכונה..

למי שיש מרפסת , לא צריך משקפת...

רואים הכל, מהקומה השנייה

בלי לטרוח ולרדת.

שנות ילדותי עברו עלי בבית עם מרפסת.

שכונה חרדית,

מעט מאוד חילוניים,

ביניהם אנחנו..(היום כבר שומרים שבת)

מקור ברוך, ירושלים.

הרב אושר(אשר) היה רב גדול בשכונה,

כל ערב שישי, היה מדהים לראות עשרות חסידים,

מלווים אותו ,שרים, מחוללים,

ובפיהם, ניגונים חסידיים, שנכנסו אל הנשמה (היתרה .....)

בשעה הזו לא העזנו לצאת אל המרפסת

היינו מביטים מחרכי התריס

ורואים רק ים של כובעים, מעילים, (קפוטה)

כולם כאיש אחד... מרקדים

אבל הניגונים...הניגונים הרטיטו את הלב..

.`כיצד מרקדים`...

משיח משיח משיח אי אי אי אי

ויתרנו לפעמים על חיים יבין ב`יומן אירועים`

והתבשמנו

`יא בא בא בא בא בבם`...

עד היום אני מתה על כליזמריים.

בשבתות, כששסיימנו לראות `שושלת`..

היינו יוצאים אל המרפסת.

- שששששששש בשקט,

תנמיכו שהדתיים לא יכעסו...

- אל תדליקו אור בשירותים,

השכנים ממול ישימו לב...

- שימו ג`קט, לא יפה שהדתי יראה...

יכולנו לשזוף מבט מי ומי הם אחים

קבוצות של חמישה שישה ילדים

כולם, מהקטן עד הגדול היו לבושים באותם בגדים...

מסודרים , מטופחים, לא שזופים .

ומן המרפסת, ראינו שיירות של ציפורים

מצייצות עפות בקו ישר ובמעגלים,

בסדר מופתי... אף אחד לא דחף , ...

כל אנקור וכל דרור ידע היכן מקומו בתור...

וכשערפילי ערב היו משייטים להם בשמיים ,

מציצים מן התכלת.

אמא הייתה יוצאת עם קערת פירות,

סכין צלחת ומגבת.

ולאט לאט הייתה מקלפת, פורסת את הפרות,

ודוחפת לנו היישר אל הפה

`ויטמינים`

וכשסרבנו, היא הייתה רק מרימה גבה,

לצעוק במרפסת מול כל הדתיים, לא יכלה.

הייתה עושה לנו `סימנים מוסכמים.`

עם הגבות והפנים

שפרושם..

רק תמיד הייתה צצה השאלה,

מי יחזיר למטבח, את הקערה המלאה...

ויפסיד בשל כך,

עוד תמונה של השכונה...

ולפי הזכרונות והמראות שנצרתי...

בוודאי הבנתם ש...

מן המטלה הזו תמיד התחמקתי,

הייתי הבת הקטנה...

והיום מרוב ה`ויטמינים` וה`אוירה`

שתי אחיותי גמדות,

ואני, גבוהה נורא...

נו, מי שאין לו מרפסת,

לא יבין על מה המהומה.....

למי שיש מרפסת , לא צריך משקפת...

רואים הכל, מהקומה השנייה...

*

עולם הולך ונעלם...

כל הגעגועים , הויטמינים , צלחת הפרות

וגם ההתחמקויות...

וכמובן,

ועד פיסת החיים הבאה,

יאללה ביי

ALL