שירים

החיים הם סרט.. נוסטלגיה / © יעל כרמי גבאי

 

החיים הם סרט.. נוסטלגיה / יעל כרמי גבאי

11.10.07

החיים היום שונים מרחק שנות אור מפעם.

היום, שותים, אוכלים, `מקטרים`, קובעים בליינדדייט,

אפילו מודיעים לחבר`ה לרדת למגרש לשחק כדורגל

הכל בלחיצת יד על המקלדת.

שלא לדבר על שמיעת מוסיקה ,

 או צפייה בסרט טוב...

 

פעם היה קולנועים רבים

קחו, למשל, קולנוע אדיסון , ירושלים

פיסת הסטוריה...

היום בונים במקומו בניין חדש, לדתיים.

 

כל יום א` היינו יוצאים בשיירה, שלוש שכנות,

ועימם אנו: אני והבן של השכנה, ראובן שמו,

זה אותו אחד, שאמא שלי התעקשה תמיד לקרוא לו
רובן...( ב דגושה)...

הולכים לראות סרט הודי או תורכי...

כלומר, השכנות היו הולכות, לאיטן,

דרך רחוב דוד ילין...

בדרך מספרות את כל הרכילות של השכונה...

`רובן` ואני היינו רצים לפניהם, בצהלה.

כל הדרך מתמוגגים מהבילוי....

מגיעים לפניהם ואז, בלית ברירה...

ממתינים בחוץ חצי שעה..

                 

שלא תבינו לא נכון.. אנחנו היינו קטנים,

לא הבנו כלום מהסרט..

לא למדנו עדיין לקרוא

וגם אם היינו לומדים..

הכתוביות רצו מהר.......

אבל ראינו נופים מרהיבים ,

מחולות ובגדים יפים.

והאמהות שלנו היו קוראות לנו,

את הפרוש, קרוב אל האוזן...

 

הן הסבירו  מי הטוב    מי הרע..

את המכוער,זיהינו בעצמנו...   

כששיעמם לנו,

או כשאלה שמאחורינו ביקשו ששששששששששש,

היינו פותחים לנו, בכייף,

שקית מרשרשת של חטיף

שעושה בדיוק אותו ששששש מעצבן...

נו, אם אנחנו לא מבינים כלום..

למה שהם יבינו???

        

הסיפור היה חוזר על עצמו..

תמיד היה רשע אחד, שהציק לכולם,

והייתה בחורה אחת יפה שהייתה נתונה למרותו...

תמיד ברגע האחרון היה בא המושיע..

ראג` קאפור או מישהו אחר,

עושה קצת `איציקידנה` (מה זה?)

מוסיף קצת רושם ושרירים

מלווה בשירים, סלסולים, נופים מרהיבים...

חיוכים מבויישים

תזמורת רחוב בעקבותיו

ורק היה חסר שם... רב...

היום צובט בלב לראות איך הבניין נחרב..

 

כיום, נגמר הכיף הזה...

אצלנו בבית, יש משהו אחר...

בשעה שתיים לפנות בקר

בדיוק בשעה שאני כבר מפהקת,

אחרי הכביסות של החיילים...

בדיוק בשעה ש.. לאקי `עושה לי עיניים`,

של , לרדת לעשות פיפי..

- פעם אחרונה, אל תהיי כזו......

נזכר החיילצי`ק...

-אמא בא לך לראות סרט?

יש לי סרט מלחמתי, איזה אפקטים,

את תאהבי...

(- אני אוהבת גם את הכרית שלי,

המבושמת עם באדין) אני מנסה להשחיל מילה...

וחוץ מזה הסרט לפחות שעה ומשהו.

למרות שאני די `ציפור לילה`.

אני רוצה לפעמים גם לישון,

אמהות לפעמים מתעייפות.... אתה יודע..

אחרי הבישולים, הכביסות הדאגות.

..

כלום לא עוזר.

לאקי כבר רואה שממני לא תצמח ישועה,

הוא מתקפל, אל מרגלותי, ופורץ בנחרה

החיילצי`ק, מביא כסא.. עם משענת גבוהה

ויושבים אל תוך הלילה לראות פצצות קרבות אש, זיקוקים.

לפעמים, מרוב עייפות אני נרדמת מבלי משים...

החיילצ`יק למד שכובשים את הפסגה ולא מוותרים,

אז הוא מחזיר שוב את התמונה...

וככה אנחנו בכיף

שניים או שלושה משוגעים,

נשארים כל הלילה ערים.......

במקום לחלום על ההוא ראג` קאפור,

ולראות נופים ושירים,

הכל כאן בתוך המחשב... קרוב אל הלב...

ולפעמים נוסף גם הבן של השכן...)

 

אבל, האמת...         

קצת מתגעגעת לפעם...

חסר לי את אלו.. שבשורה מאחור...

אין את מי לעצבן........

 

ובכלל, איך הדור הזה אומר?

`כוללללה סרט.....`

מה את עושה מזה עניין?

לילה טוב ציפורי לילה..........

קראו עד הסוף.........

הלילה עוד ארוך,

כוללללללללללה רשומה..

מה אתם עושים מזה עניין..........

 

 

כל הגעגועים והזכויות שמורים

©

ל - יעלכרמיגבאי

ALL

RIGHTS RESERVED

TO YAEL CARMI GABAY

תגובות