אהוד ושירה

אהוד ושירה סיכמו עוד בבנימינה: "אדבר איתך בשיר".

והייתה זו "התחייבות" משותפת, את הפזמון העברי להעשיר.

"זה תלוי רק בנו" התעקש הוא תמיד.

והיא ברוגע לחשה לו:"יהיה בסדר", ככל שנתמיד.

אהוד ושירה נרתמו ליצור, מתוך "אהבה בוערת".

וסגידה לעם ולמולדת "כי אין לי ארץ אחרת".

אהוד היה מפרגן לשירה: " אין כמוך בעולם".

וזה ניכר היה בשפע הרעיונות שצצו "מאי שם".

אהוד ושירה נדדו יחדיו "מעבר להרים ולמדבר".

ו"מקהלה עליזה" ליקטו הם בדרכם ועל זאת עוד יושר וידובר.

אהוד ושירה התמידו להרגיש כמו "באמצע החיים".

ורב הגוניות היצירתית, כמו משמיים, עסקה בכל,"ארץ שמש ומים".

אהוד ושירה דאגו גם ליקרים מכל: "לאחותי הקטנה",ליבי ול"גלי" .

וליהודה הקטן ,לרעייה "בת האצילים" ולחברים, כאומר כולם שלי.

אהוד ושירה לא שכחו להנציח גם את האח האהוב "אחי הצעיר יהודה".

ו"אין מילים" מלתאר את הכאב שידע, כמו מפלח היה את גופו בסכין חדה.

אהוד ושירה היו בטוחים שכרתו ביניהם "ברית עולם".

ויצירת אלמוות יצרו הם, אוצר של שירים, "אבל כולם".

אהוד ושירה לא הבינו שהמוות לא צפוי הוא ומלא "מסתורין".

ו"אל תבכי עלי" ביקש ממנה, עת יקברוני בבית העלמין.

אהוד ושירה לא ייפרדו לעולם, מאותה "אהבת אמת".

ויאמר שה"זמן" היטיב לתת אך היא,כמונו,תמשיך לבכות על המת.

יוני 2005