סיימתי לרכוס את שמלת הטורקיז ונפניתי להביט אל בבואתי במראה.
שיערי החום בהק מחפיפה כפולה וגלש עכשיו על כתפיי בשלווה בין שני עגילים מנצנצים.
התקרבתי יותר לבחון את פניי. האיפור הבליט את העיניים הכחולות שלי ואת השפתיים הבשרניות שלי וביחד עם שמלתי היה נראה כאילו הירח זוהר באופן אישי על עורי השחום . הייתי מרוצה מהתוצאה ונגשתי לקחת את תיק הקטיפה שמיועד לבילויים.
אני בדרך כלל לא אוהבת ללכת לאירועים ובטח שלא לחתונות משפחתיות.
הנשיקות הדביקות המותירות לחות רירית על פני הניתנות באדיבותם של דודות ושאר בני משפחה שמעולם לא הצלחתי להפנים את שמותיהם .
והשיחות הקבועות שנעות על הרצף שבין התעניינות עוקצת : "מה שלומך יפיופה, נו אז יש חבר חדש"? ואחרי החופה לובשת הילה חדשה של רחמים
ומשאלה : "לכי לתפוס את הזר שיפתח לך המזל ובקרוב אצלך".
תמה בי הבנה מדוע אני מהווה את נושא המחקר הקיומי והמעיק של המשפחה שלי .
הרי ברור שאני מודעת למצבי היחידי ושהייתי שמחה לראות איזה אביר על סוס לבן רוכב לעברי ,או לפחות, שליח פיצה/ עורך דין / אומן /רופא
שירפא לי את הלב החצוי שלי שמפרפר בין לבד קיומי לזוגיות חד-פעמית מזדמנת .
לעתים הייתי מתחמקת מללכת לאירועים האלה כדי לחסוך לעצמי עגמת נפש מיותרת ושולחת מעטפה עם איורי לבבות שאני משרבטת לכול מקום אפשרי מאז ימי הנערות החולמים שלי ובתוכה צ'ק לזוג הטרי והמאוהב.
אבל הפעם החלטתי ללכת ליהנות מבלי לדפוק חשבון לאף אחד .
פסעתי על השביל המוליך לגן-האירועים בצעדים המהירים שלי והודיתי לאלוהים שהוא ברא לי רגליים ארוכות שמאפשרות לי ללכת מהר כשרוח קרירה נושבת בגבי ולנוס במהרה ממקומות שאני לא רוצה להיות בהם .
לאחר שסיימתי את טקס הנשיקות של מכובדי האירוע שעמדו בשורה
כאילו הם חיילים מחופשים במסדר לחימה יותר מאשר מקורבים נרגשים
לקראת טקס החופה והקידושין ולאחר ששלשלתי את המעטפה בחריץ קופת המריבה – חיסכון האלמותית למען הזוג הטרי לירח הדבש וצרכים אחרים של תככים וממון שעוד יפסיעו ניגשתי לרחבת הגן ליהנות מאוכל טעים ומוסיקה טובה .
פסעתי בין שטיחים לבנים ופופים אדומים שיצרו אווירה של שאנטי-אלגנטי
וחיפשתי בעיניי את המשפחה שלי .
לא מצאתי אותם לשמחתי אז הלכתי לקחת לי משהו חם מהגריל וסלט חסה ננסית עם עגבניות ורוטב אלף האיים .
אני אישה של טעמים בזה אני בטוחה אוכל טעים עם תיבול נכון וצקצוק נעים
בגוף עושה לי את זה .
טיפת רוטב נשרה לי על השמלה ומיהרתי להעלים אותה עם מפית לחה .
כשבא הרעב שלי על סיפוקו החלקי ניגשתי לבר להוריק כמה כוסיות משקה שיקפיצו לי את האנרגיה ויערפלו את החושים.
ישבתי על כסא הבר המתנדנד וביקשתי ממלצר חמוד שנראה כמו פינגווין עם עניבת פרפר , שימזוג לי כמה שוטים של ויסקי מהול במה שמתחשק לו.
המלצר הביט בי, חייך חיוך של מרוצה והשקה אותי במבוקשי.
בשוט השלישי כבר הרגשתי שלא רק הכיסא תחתי מתנדנד, נתרמו לכך בחפץ לב גם המחשבות שלי שהסתחררו עכשיו בלי סדר וידיי שהפכו מרחפות וחסרות שליטה .
ביקשתי מהמלצר עוד כוסית אם כבר לצלול אז עד הסוף . אבל הפינגווין החמוד אמר שהוא חושב שזה מספיק לעכשיו והציע לי כוס מים במקום .
עניתי לו שמים זה בשביל כדור לכאב ראש ואני יותר בקטע של כדור לראש
הוא צחק ושאל אותי אם מתאים לי לטייל אתו קצת להסדיר את המחשבות עניתי לו ששמעתי שהפינגווינים הם זן שמצוי בסכנת הכחדה ואיך אוכל לסרב לפינגווין עם עיניים כחולות ויפות כמו שלו .
הוא צחק החליף כמה מילים עם המלצרים האחרים יצא ממתחם הבר והגיש לי את ידו כדי לעזור לי להתאזן אתו על הקרקע .
אחר-כך הוא לקח אותי לסיבוב בגן של האולם הייתה שם בריכה עם צמחיית מים שהייתי שמחה לתאר אותה ביום אחר אבל בראש שלי צמח כעת רקפת מסוג אחר . הוא אחז בי את ידו השרירית והוליך אותי מעל הבריכה על גבי גשר לולייני מעץ . התנדנדתי קלות והוא לפת את עצמו סביבי בהתאם לחוסר השיווי-משקל שלו .
חבל שהוא לא ידע שככול שהוא הידק את האחיזה חוסר-המשקל שלי התערער יותר
ככה שהוא היה נתון עכשיו במערבולת חושית מתמכרת מגע .
בנקודה כלשהי הוא עצר ואמר לי לראות איזה יופי הברבורים שם בקצה הבריכה שטים בלי דאגות . בהיתי בהם קצת עם צחוק חלול ואמרתי לו שגם אני קצת ברבור ושיפסיק לעשות לי שיעור טבע ויתחיל קצת עם שיעור כימיה . הוא צחק בקול שהחיה בי את מה שמתחת לשמלה והתחיל לנשק אותי בנגיסות חמות קטנות, שנמהלו בריח אפטר-שייב שבלבל אותי סופית.
המשכנו בהתגפפות הדו-חיית והחייתית הזאת בלי הכרה , כמו עומדים על הגשר ונטולי סכר, חפנתי את איבריו והוא פיזר בי את אותותיו הזכריים והמענגים עד שהגענו לפורקן טוטאלי לכול צלילי "קול חתן וקול כלה" שנשמעו מאגף החוגגים .ואכן הרגשתי חגיגית והכי קלה בעולם .
אחרי שסיימנו את טקס הפיק-אפ המתמסר והמטריף יישרתי את שמלתי המרשרשת נתתי לפנגווין הרוטט טיפ נשיקה רטובה על הלחי ופרחתי משם במהירות .
גם הפעם לא תפסתי את הזר של הכלה אבל תפסתי לי זר שהנעים לי קצת את הלילה האביבי הזה. החיים הם ים של שגרה ומתח וכמה רגעים של עונג צרוף
ומי אני שאשרוף אותם ?
אני יודעת שמחר אני אקום שוב לבד עם הנג-אובר עצבני ויתחשק לי לחנוק את השעון המעורר שלי או את זה הביולוגי .
אבל כול זה יהיה שווה לי כי הלילה טעמתי לי את טעמו
המשקר והמשכר של בר אקטיבי
