חזרה ליצירות
סיפורים

סיפור בהזמנה אישית - שמש ארגמן

גיטה אסנין | (06/10/2007 19:07) | 65 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
עמדתי יחפה בחול הרך, מביטה בהם צוחקים ונהנים במים ודמעות כאב נקוו בעיניי. ידעתי שזו הפעם האחרונה. מבטי נדד אל האופק בו הסתמן במעורפל מסע השמש האדומה.הים היה שקט מאוד והחוף שומם לחלוטין. הטיילת עדיין שמרה על יופיה, אך המסעדות המפוארות והטברנות פערו לרווחה את חלונותיהם השחורים, נטולי הזגוגיות. לשולחנות וכסאות לא נשאר זכר: הכל נוצל כחומר תבערה בחורף הארוך ביותר, והקיץ שהגיע לא היה חם בהרבה. לו היו מספרים לי לפני שנתיים עד כמה אתגעגע לשמש, אפילו לקרן אור בודדה, הייתי צוחקת. כמעט חצי שנה של חום ולחות, אין גרוע מזה, הייתי אומרת.תנו לי חורף, הייתי מבקשת, תנו לי שלג. קיבלתי, תודה! חורף ארוך, שלג בשפע. חושך נצחי אורב מעבר לפינה.
איש במדים קרב אלינו, הביט בהפתעה רבה ברגליי היחפות וביקש להזדרז. ידעתי שזמננו תם. זירזתי את הילדים לצאת מהמים, הדמעות כבר זלגו מעיניי ללא שליטה ונקוו לשלולית קטנה ממש מתחת לסנטר. הזגוגיות התכסו באדים מעצבנים. נופפתי לילדיי להחיש את צעדיהם, ניסיתי לחייך, כי הבחנתי שפניהם נעצבו, אך החיוך יצא מעוות, כחיוכו של תינוק שראיתי לפני שבוע בכניסה למכון. הוא חייך, אם אפשר היה לקרוא לעווית שחלפה על פניו חיוך, רק משום שלא היה מודע. אימו לא חייכה, היא גם לא בכתה יותר. היא רק עמדה ובהתה בי ללא מבע, בחנה את הבעתה שנשקפה מעיניי.
בעלי חיכה בסבלנות בתוך השריונית, מוכן להפעיל את מערכת הטיהור. ידעתי שהבחין ברגליי היחפות, כבר הכנתי את עצמי למבטי התוכחה שלו,אבל הרגש הכריע את ההגיון.הבן הגדול זחל לתוך השרוול , מפלס את דרכו בתוך הקצף, טפחתי על אחוריו של בני הקטן שהיסס, משום מה לעלות בעקבותיו.זחלתי אחריו, לא מצטערת לרגע על חליפת המגן שנהרסה עת חשפתי את רגליי. לא העזתי להכנס למים, אבל את חול הים ,הייתי חייבת להרגיש לפחות את החול, ולו לכמה דקות, הרי זו הפעם האחרונה! 
בעמדת השמירה המתינו לנו בדריכות רבה. דהרנו פנימה והשערים הכבדים נסגרו מאחורינו. המשכנו בירידה התלולה, מעמיקים יותר ויותר לתוך בטן האדמה. "הרגליים שלך!" עופר בחן את השלפוחיות שהחלו להופיע,"עוד מעט נגיע,"אמר. נשכתי את שפתיי: "אהיה בסדר, יטפלו בי," אמרתי, וחשבתי לעצמי: אילו מין חיים יהיו לנו שם, בעיר המוגנת , מתחת לאדמה? אולי כבר עדיף היה להפקיר את גופי לגלי הים ולגווע בו לאט לאור השמש האדומה?
כל הזכויות שמורות לגיטה

תגובות

חזרה ליצירות